פירוש על דברים 2:9

בפסוק אל תצור את מואב כו' ביבמות שלמד משה ק"ו ומה מדינים כו' בפרשת דרכים דמשמע בב"נ עונשין מן הדין יע"ש. והנה לטעם דאין הקב"ה עושה ב' מדריגות איסור ועונש ומה"ט ממון עונשים דרק מדריגה א' לכאורה בב"נ אזהרתו זו מיתתו הוה מדריגה א' ומיהו מצינו כמה איסורין בב"נ ואין בו מיתה עיין ר"מ ז"ל הלכות מלכים פ"ט אמ"ה של עוף אין נהרג וכמוהו הרבה. ולטעם כי היכי דלא תהוי ליה כפרה אפשר בעכו"ם ל"ש זה. ולטעם שמא יש איזה פירכא אחר שק"ו היקש שכליי כמ"ש הקרבן אהרן ז"ל י"ל דהוה בכלל מאתים מנה. ועכ"מ פ"ט ויו"ד מה' מלכים משמע ב"נ הורגין מספק ומש"ה בני קטורה שנתערבו נתן טעם אחר דאין נהרגין ל"ד לכאן.

ואל תתגר בם וגו'. לֹא אָסַר לָהֶם עַל מוֹאָב אֶלָּא מִלְחָמָה, אֲבָל מְיָרְאִים הָיוּ אוֹתָם, וְנִרְאִים לָהֶם כְּשֵׁהֶם מְזֻיָּנִים, לְפִיכָךְ כְּתִיב (במדבר כ"ב) "וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם", שֶׁהָיוּ שׁוֹלְלִים וּבוֹזְזִים אוֹתָם; אֲבָל בִּבְנֵי עַמּוֹן נֶאֱמַר (פסוק י"ט) "וְאַל תִּתְגָּר בָּם" – שׁוּם גֵּרוּי, בִּשְׂכַר צְנִיעוּת אִמָּם, שֶׁלֹּא פִרְסְמָה עַל אָבִיהָ כְּמוֹ שֶׁעָשְׂתָה הַבְּכִירָה שֶׁקָּרְאָה שֵׁם בְּנָהּ מוֹאָב (בבא קמא ל"ח):

נתתי את ער. מואב ויתכן שלקחה סיחון וחזרה למואב באחרונה: