פירוש על דברים 20:20

רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא אתו תשחת וכרת וגו'. מזה הפסוק הקשו על הרמב"ם ז"ל [הלכות טומאת מת פ"ט הי"ב] שסובר שספיקא דאורייתא מדאורייתא לקולא, הלא כתיב רק עץ אשר תדע בודאי כי לא עץ מאכל הוא אבל ספקו אסור, אכן מה שהתורה מקילה בספק מפני שלא תחמיר על ישראל בספק איסור לאהבת ישראל, אבל כאן מה שאסרה התורה להשחית עץ מאכל הוא גם כן לאהבת ישראל שיהנה ממנו נמצא שגם בספק לא ישחית כי זה הוא מחמת טובת ישראל.

עד רדתה. לְשׁוֹן רִדּוּי, שֶׁתְּהֵא כְּפוּפָה לְךָ:

עד רדתה. כי לולי שהיתה נשגבה לא אמר הכתוב ימים רבים: