פירוש על דברים 29:5

לחם לא אכלתם ויין ושכר לא שתיתם הטעם לא אכלתם ממנו שתוכלו לחיות ממנו כי עיקר מחיתם במן היתה למען תדעו כי אני ה' אלהיכם המחיה אתכם במעשה הנס ואין טעמו שלא אכלו לחם כלל כמו לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי (דברים ט׳:ט׳) כי בקצת העתים היה לישראל במדבר לחם כמו שכתוב (שם ב כח כט) אכל בכסף תשבירני ואכלתי ומים בכסף תתן לי ושתיתי כאשר עשו לי בני עשו היושבים בשעיר והמואבים היושבים בער ורבותינו הזכירו (יומא עה) דברים שתגרי אומות העולם מביאים להם במדבר ואפשר עוד כי מעת שירד המן עד בואם אל שעיר לא אכלו לחם כלל כי הלכו במדבר הגדול והנורא אבל בשנת הארבעים קרבו לישוב ונאמר להם (לעיל ב ד ו) ואת העם צו לאמר אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו אכל תשברו מאתם ושם (דברים כ״ט:ז׳) כתוב זה ארבעים שנה ה' אלהיך עמך לא חסרת דבר ומן העת ההיא היו האדומים והמואבים מקדימים אותם בלחם ובמים והיו גדולי ישראל קונים מהם ואוכלים לתענוג לא לצורך ולא לשבעה ועיקר המחיה שלהם במן:

לחם לא אכלתם ויין ושכר לא שתיתם למען תדעו כי וגו׳. הוסיף עוד כי גם זה שנתן הקב״ה מן ובאר. ובזה חייתם כל הארבעים שנה. ג״כ היה רק לזה התכלית למען תדעו כי אני ה׳ משגיח על חייכם. ומזה תשכילו כי גם בגלות המר כשלא יהיה לחם ויין. מכ״מ לא תמותו לשחת חלילה. אלא תחיו בא״א באיזה דבר אשר ימציא הקב״ה לאותה שעה. ודברים אלו כבר אמר משה רבינו בבאור לעיל ח׳ ג׳ ויענך וירעיבך ויאכילך את המן וגו׳ למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם וגו׳ וכמבואר בבאורינו שם בס״ד. וא״כ אינו כ״כ רע כפי המדומה:

לחם לא אכלתם ויין ושכר לא שתיתם. פי' הרמב"ן לא אכלת' דבר שתוכלו לחיות ממנו כי עיקר מחיתם במן היתה: