פירוש על דברים 32:3

כי שם ה' אקרא כו' ברכות מ"ה א' מנין כו' וברכת הזימון מדרבנן רק שלש ברכות מ"ה וברכת התורה שלפניה י"א דהוה ד"ת וברכה מעין שלש ג"כ י"א דהוה ד"ת ובפתיחה לא"ח כתבנו מזה וגם כל הברכות אם ספק אין מברך דספק דרבנן לקולא ואין רשאי דהוה לא תשא עסי' רט"ז ואכתי יהרהר בלב כל הברכה והרהור כדיבור דמי ועכ"פ ביש אונס פסקו הרהור כדיבור דמי ואין לך אונס גדול מזה ויוצא ולא תשא ליכא בהרהור. ובפריי שם כתבנו מה. וראיתי בצידה לדרך והוא דבר חדש אצלי שכתב בשם הרמב"ן ז"ל במנין במצות ט"ו ובקרית ספר (הוא המבי"ט) שמ"ע מ"ה לענות אמן אחר ברכת התורה ואחר ברכת המזון והיינו כי שם ה' אקרא בברכה הבו גודל אמן כך פירש"י ז"ל ברכות כ"א א' יע"ש ולפ"ז כל הברכות ועניית אמן דרבנן לחייב ובהמ"ז וברכת התורה לפניה ומעין שלש למ"ד שחייב מ"ה בברכה מחויב השומע לענות אמן הן אמת שהרמב"ן ז"ל בעשין שלו מצות ט"ו לא כתב רק שמ"ע לברך ולהודת בברכת התורה אלא דממילא משתמע מקרא ולמ"ד ברכת התורה דרבנן וקרא אסמכתא לית אמן מ"ה אף בבהמ"ז דהך דרשא הוה אסמכתא ולהרא"ם ז"ל לכאורה דווקא במקדש הא בגבולין אמן אין זה התגדלות והתרוממת כו' וצ"ע יע"ש. ולפ"ז אם שמע ברכת התורה ומעין שלש ובהמ"ז ולא ענה אמן ביטל מ"ע מ"ה ומחויב לומר פ' עולה וי"ר כאלו הקרבתי עולה עסי' א' ויש לשאול בעומד בתפלה ושמע ג' ברכות אלו י"ל דמפסיק דהוה מ"ע ואע"ג דאין מפסיק לקדושה וקדיש זה מ"ה הוה וי"ל הא רוב ס"ל דב"ה דרבנן וקרא אסמכתא הוה ומש"ה לא מנאה הר"מ ז"ל במנין המצות ועיין במגילת אסתר א"כ עניית אמן מדרבנן הוא כמו הברכה ועיין א"ח סימן רט"ו ס"ב חייב לענות אמן. גם אם יש לפניו לשמוע ולענות אמן אחר בהמ"ז וברכת התורה ומעין שלש ויש לפניו לענות שאר אמנים הא עדיף דהוה מ"ע מ"ה להרמב"ן ז"ל ואי"ה בפריי יבואר עוד.

כי שם ה' אקרא הבו גדל לאלהינו. בזה הזהיר משה רבינו ע"ה שבעת שיעסוק אדם בתורה ותפלה שלא יבטלו אותו מחשבות זרות ממוח ולב שנקראים שמים וארץ, רק כולם יטו אזנם ויסכימו לשמוע דברי תורה ותפילה, ולכן אמר האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי יערף כמטר לקחי, שיבין האדם אשר ביד השי"ת נפש כל חי כענין שאיתא במדרש (רבה אמור ל"א,ד') אמר הקב"ה לאדם נרך בידי ונרי בידך, והיינו כאדם המחזיק בערפו של חבירו ואומר לו בעל כרחך צריך אתה לשמוע אלי ותזכור תמיד לפני מי אתה עומד, ולכן כתיב כי שם ה' אקרא כדאמרי אינשי שכל בני הבית צריכים לירא ולכבד את בעל הבית, וזה כי שם ה' אקרא כאשר אני עוסק בקדושת שם הויה המחיה הכל, לכן אתם כולכם הבו גדל לאלהינו אין נקי מלסייע לזה.

כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו. יובן בס"ד ע"ד דאיתא במדרש רבה ע"פ ודגלו עלי אהבה א"ר נחוניא לשעבד אדם מראה איקונין באצבעו והיה ניזוק ועכשיו אדם מניח ידו על האזכרה כמה פעמים ואינו ניזוק ולא עוד אלא שאמר הקב"ה וגודלו עלי אהבה עכ"ל ופי' הרב מתנות כהונה ז"ל איקונין פי' צורה של מלך וגודלו פ"י גודל אצבעו שמראה בו את האזכרה ע"כ ע"ש. ובזה יובן כי שם ה' אקרא ר"ל כ"כ אנחנו במעלה גדולה ורמה שאני יכול להזכיר שם ה' על פי ולשבחו ולפארו א"כ השתא הבו גודל לאלהינו הוא הגודל שבאצבעות שתניחו אותו על האזכרה ולא תפחדו כי כ"ש הוא ובודאי שימחול הש"ית מאחר שנתן לנו רשות על דבר יותר גדול שיהיה שגור על פינו שמו הקדוש וכ"ש הוא להראות בגודל אצבעו את האזכרה: