פירוש על דברים 34:12

אגדה. התורה מסיימת לעיני כל ישראל עיין בצידה לדרך בראשית בשביל התורה ובשביל ישראל שישראל שומרי התורה הם ושומרי העולם. ובש"ה שמוני נוטרה את הכרמים שומר לכל העולם וכרמי שלי לא נטרתי. ורמז במשנה ד' שומרים כו' הנה לא מצינו פשע חמור מעון ולפעמים מצינו פשע קל ממזיד וקרוב לשוגג עט"ז א"ח רל"ה ד' ובחה"ר ברכות ט' במזיד לא ואפילו פוש"ע יע"ש היינו תחילתו בפשיעה ועי"כ בא לידי עבירה אבל גוף עבירה בשוגג היה וז"ש דוד המלך ע"ה דברי עונות גברו. מני צריך אני לסבול יסורים אבל פשעינו שלא נזהרנו ועי"כ באנו לידי עבירה אתה תכפרם ובשוגג קרוב למזיד צ"ע לענין קרבן. כרוב רחמיך מחה פשעי כו'. שומר חנם המצות והתורה ע"י שלא לקבל פרס פטור על השוגג כעין אונס רק בפשיעה שלא נזהר. בתחלה חייב כעין מלכותא דארעא מי שמשרת אצל המלך בחנם אין מדקדק עמו כ"כ שואל כל הנאה שלו הם כל התורה ומצות רק שכר עוה"ז אפילו באונסין ראוי לחייב כי אונס רחמנא פטרי' חידוש במלך ב"ו לפעמים אינו כן המזלזל בכבוד המלך לשמור א"ע משא"כ כשכל הנאה שלו. ודע חישב ונאנס מעלה באלו עשאה נסתפקתי י"ל דווקא שכר עוה"ב לא עוה"ז דאטו משרת במחשבה יטול פרס וי"ל אלו דברים שאוכל כו' והקרן קיימת וכל שיש לו קרן יש לו פירות על המחשבה ביתר עוז והעצומות ומיהו ע"מ לקבל פרס עוה"ז לא והבן. שומר שכר ע"ד ואביו שמר המתין פרס שלו הוא שיהיה בן עוה"ב חייב בגניבה אם יש בו פניה ובפני הבריות ואבידה שוגג. שוכר הוא שמבין שזכיה גדולה לישראל שבחר בנו ה' ונתן לו תורתו וכמ"ש הרמב"ן ז"ל במצוה ט"ו שצוונו להודות ולברך על התורה על המתנה טובה שנתן לנו הביאותיו פ' האזינו יע"ש וראוי ליתן גופו ונשמתו לה' על שזיכנו לעבוד אותו ועכ"ז עובד לטובת עצמו ג"כ ורוצה לנחול ב' עולמות עוה"ז ועוה"ב י"א כשומר שכר הואיל וכוונתו ג"כ לעוה"ז ולעוה"ב לקיבול פרס וי"א כש"ח שהמלאכים ג"כ עובדים ה' לקיבול פרס לשמוע בקול דברו זהו שכירות שלהם. הא דאמרינן מדה טובה מרובה ממדת פורענות ק"ו והיינו דווקא כשהמצוה לשמה בלי פניה ק"ו מעבירה בלי פניה אבל כשהמצוה בפניה אמרינן דיו. ה' יתן בלבינו לשוב בתשובה שלימה ויגאלנו גאולת עולם ב"ב אמן.

ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל בראשית: י"ל בזה לנעוץ סופו בתחלתו ע"ד שאמר אא"ז זללה"ה שם ישראל מורה ע"ד כשברא הקב"ה את העולם היה חוזר לשורשה לאין וכשהסתכל הקב"ה בבריאת האדם הנקרא ישראל אז נתקיים העולם מאין ליש: וזהו רומז שם ישראל היינו יש ראל כי הר' היא חכמה א' דעת למד בינה הנרמזת במלת אין ג"כ ונתקיימו ע"י הישות של ישראל כמבואר במ"א: וזהו ישראל עלה במחשבה והבן: וזהו ישראל בראשית שע"י ישראל שהוא מורה יש אין שנעשה יש מאין כנ"ל זהו בראשית היינו העמדת קיום מעשה בראשית שלא יחזור לאין היא על ידי הישות של ישראל והבן: וזהו ישראל אשר בך אתפאר כי החכמה היא בחינת יו"ד ואינו תופס גוון כלל וכשבא לוא"ו שהיא בחינת ישראל אזי נעשים גוונים מסטרא דאבא ראש ומסטרא דאמא אשר: וזהו בראשית לעיני כל ישראל היינו בראשית שהוא חכמה נעשה לעיני היינו בחי' גוונים ישראל כשבא לוא"ו שהיא בחי' ישראל כנ"ל והמש"י:

ולכל היד החזקה ברש"י ששבר הלוחות ידוע על ידי שבירת הלוחות בא שכחת התורה ובימי אבלו של משה נשתכחו שבעה מאות הלכות כדאיתא במס' תמורה והחזירן עתניאל בן קנז בפלפולו וענין הפלפול ובירור הלכה ידוע ליודעים והנה כמה פעמים מצינו בגמרא א"ל ומאי נפקא לך מינה א"ל גמרא גמור זמורתא תהא (ביצה דף כ"ד ע"א עיין ברש"י שם) ונלע"ד רמז נאה הנה ידוע דפלפול תורתינו הקדושה כוחו עצום מאוד ואיתא שהאר"י ז"ל הי' מפלפל בכח עד שהי' מזיע כי זיע של פלפול מסוגל לבער הקליפות (עיין בטו"ז הלכות פסח סימן ת"ס סעק"ב בשם האר"י ויעוין סימן ר"נ בשערי תשובה בשם האר"י) וידוע דלכן נקרא הפסוקי ופרשיות תהלים ושארי פסוקי שבח ושירה שאנו אומרים בין ברוך שאמר לישתבח פסוקי דזמרה לשון כריתה כמו ואת כרמך לא תזמור שמזמר עריצים ומבער כל הקליפות ומשטינים השוטטים באויר ומעכבים התפלה מלעלות מעלה מעלה והנה איתא בספר החיים מהגאון מו"ה רבן בצלאל אחיו של מהר"ל מפראג שתיבת ג'מ'ר'א' ר"ת ג'בריאל מ'יכאל ר'פאל א'וריאל שהוא מחנה השכינה הסובבת מרכבה העליונה ומי שעוסק בגמרא מסובב מהם מד' כיתות מחנה השכינה אלו (יעוין תו"מ במדבר דף ב' בד"ה מחנה ישראל) ומשמרים ומצילים אותו מכל פגע ונגע רע ועל ידי פלפול הגמרא מבער ומזמר הקליפות וזה רמז לו ג'מ'ר'א' גמור למד גמרא ועי"ז זמורתא לשון זמירה תהא כהלכה מכלל דפליגי בירור הלכה קבוע (מש"מ):