פירוש על דברים 4:5

ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים כאשר צוני ה' וכו'. פי' אף שהאבות ג"כ קיימו כל התורה, ולמדו אותה לבניהם כדאיתא במדרש, אך קודם שנצטוו מפי מרע"ה היו אינם מצווים ועושים, ועכשיו חידש להם מרע"ה שיהיו מצווים ועושים, שזה גדול מאינו מצווה ועושה.

ראה למדתי אתכם וכו' כאשר צוני ה' וכו'. כאשר ראה מרע"ה שהוא לא יכנס לא"י והם יכנסו, ירא פן יקטן בעיניהם קדושת א"י באומרם אלו היה בה קדושה גדולה היה מרע"ה נכנס, ע"ז אמר להם כאשר ציוני ה' אלקי, היינו ה' שהוא אוהב אותי מאוד, ובאם נכנסתי גם אני, היה מצוה גם אותי על אלו הד"ת גם כן.

וטעם ראה למדתי אתכם - ראה שאני מלמד אתכם היום, כמו שאמר (דברים יא יג): אשר אנכי מצוה אתכם היום, ו(דברים ד ח): אשר אנכי נותן לפניכם היום. או יאמר למדתי מפני שהזכיר לעשות כן בקרב הארץ, כלומר, ראה בעת בואך לארץ שלמדתי אתכם חקים ומשפטים כאשר צוני ה' אלהי. והנה, מתחלה דיבר על הדבר שהיא כלל לכל, עשה ולא תעשה; ועתה יזהיר בחוקים, שהם גזרותיו, ובמשפטים, שהם הדינים, כי אלו הם צריכין חזוק יותר, מפני העלם טעם החוקים, ומפני כי במשפט יעמידו ארץ. ואמר לעשות כן בקרב הארץ, להזהיר על כולם, כי יש חוקים רבים ומשפטים שאינן נוהגין בחוצה לארץ; או ירמוז שעיקר המצות כולן בארץ, כמו שרמזתי בסוד הארץ (ויקרא יח כה). ואמר כי בחוקים ובמשפטים תועלות גדולות, שהם תפארת לעושיהם מן האדם, ואפילו שונאיהם ישבחו אותם בהם. ועוד, שהם תועלת גדולה שאין כמותה, שהשם יהיה קרוב להם בכל קראם אליו, וכן העמים יתבוננו בזה וידעו כי החוקים נעשים בחכמה ובינה לקרבה אל האלהים וייראו מהם, וזהו שאמר כי מי גוי גדול. ועוד, שהחוקים והמשפטים בעצמם הם צדיקים, ישרים וטובים בישוב העם והמדינות.