פירוש על דברים 6:4

ויאמר האספו ואגידה לכם. מהו האספו. הטהרו. כמו תסגר שבעת ימים וגו' ואחר תאסף (במדבר יב יד). וכמו ונשא ידו אל המקום ואסף המצורע (מ"ב ה יא). אמר להם הטהרו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים. בקש לגלות להם את הקץ. מיד נגלה עליו שכינה. כיון שראה את השכינה. התחיל מצוה אותם על ייחודו. אמרו לו וכי כלום אנו חשודין לפניך על יחוד השם. שאתה מצוה אותנו שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד (דברים ו ד). בישראל אבינו מדבר. מיד ענה הוא בלחש. ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. הם אמרו ששה מלות בלחש ולא בקול. בלחש משום כבוד יעקב אבינו שאמרו. ולא בקול משום כבוד משה רבינו שלא אמרו. ועיקרו בפסחים. והוא ענה ששה מלות. הכל שנים עשר. כנגד השבטים. לפיכך נהגו ישראל לומר בקריאת שמע ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

היא הצווי שצונו בהאמנת היחוד, והוא שנאמין שפועל המציאות וסבתו הראשונה אחד, והוא אמרו יתעלה שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, וברוב המדרשות תמצאם אומרים על מנת ליחד את שמי, על מנת ליחדני, ורבים כאלה, רוצים בזה המאמר אנחנו אמנם הוציאנו מעבדות ועשה עמנו מה שעשה מן החסדים והטובות על תנאי האמנת היחוד כי אנחנו מחוייבים בזה, והרבה מה שיאמרו מצות יחוד, ויקראו גם כן זאת המצוה מלכות שמים כי הם אומרים כדי לקבל עליו מלכות שמים, ר"ל ההודאה ביחוד והאמנתו. (בפרשת ואתחנן, מדע הלכות יסודי התורה פרק א'):

פ' ק"ש ע' פר"ח א"ח נ"ח אי רק פסוק ראשון ד"ת או פרשה א' או ב' פרשיות אבל פ' ציצית דרבנן ועיין מ"א נ"ח אות זיי"ן הקשה אמ"ש הכ"מ ספ"א מק"ש דמ"ה זמנה כל היום אמאי הוה מ"ע שהז"ג והנה בב"י סי' ע' כתב בשם אהל מועד דהא דפטירי מק"ש הא פסוק ראשון חייבות ובש"ע כתב ונכון ללמדם ובאהל מועד משמע דחיובא הוא וי"ל דנפקא ליה מקושיא ההוא דאמאי הוה מ"ע שהז"ג אבל אם נאמר דפטירי מק"ש היינו ב' פרשיות הא פסוק ראשון אין בכלל וחייבות מה"ט דלאו מ"ע שהז"ג דזמנה כל היום וכל הלילה מ"ה משא"כ שאר ק"ש הוה רק מדרבנן ומדרבנן הוה מ"ע שהז"ג דומיא דהלל דנשים פטירי מה"ט ע' תוס' ורש"י ברכות פ' מי שמתו יע"ש ומ"מ כולם כתבו דב' פרשיות הוה ד"ת גם בש"ע סי' ע' כתב רק ונכון דמדינא פטורי היינו דק"ש מ"ה מצות שהז"ג א"כ ראוי ונכון להקדים זמן ק"ש ולא לאחר בפרט בימי הקיץ שהיום מאיר בשחרית והעולם ישינים וכבר כתבתי בזה במ"א.