פירוש על דברים 9:11

מקץ. סוף או תחלת ארבעים והנה הראיה כי ביום שנתנו הלוחות למשה נעשה העגל:

נתן ה׳ אלי וגו׳ לחות הברית. בשעה שנגמר הנתינה בסוף מ׳ יום אז נקראו לחות הברית. וזהו כפילות הכתובים ויתן ה׳ אלי וגו׳ ויהי מקץ וגו׳ נתן ה׳ אלי. אלא משום דבתחלת ארבעים בעוד לא נגמרה הנתינה לא נקראו כ״א לחות האבנים עד סוף מ׳ יום שנגמרת הנתינה נקראו לוחות הברית. והענין דידוע מאמרם ז״ל דבלוחות נכללו כל תורה שבכתב והלכות שבע״פ. וכ״ז שלא נגמר הלמוד עם משה ולא נתבאר המרומז בם למשה עוד לא נגמר הברית שהרי דבר אחד מעכב כדאיתא בבכורות ד״ל נכרי שבא לקבל ד״ת חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו. וה״נ כ״ז שלא נגמרו קבלות כל הלכות לא נגמר הברית. והנה אחר כל ההכנה רבה הלזו.

ויהי מקץ ארבעים יום וגו' נתן ה' אלי. מכאן למדו שביום שנתנו הלוחות בו ביום נעשה העגל, כי כשהזכיר למעלה ויתן ה' אלי לא פירש באיזה יום, על כן חזר ופירש כאן מקץ ארבעים יום. וזהו שאמר ישעיה ע"ה (ישעיהו י״ז:י״א) ביום נטעך תשגשגי, מלשון סיגים, והוא עון העגל, וכן תרגם יונתן באתר דאתקדשתון למהוי עם תמן קלקלתון עובדיכון.