פירוש על דברים א:16

3235 / (דברים א,טז) / שמע
אודנ"ט / odant / בשמעכם
א' לעיל מס' 3209. בכתב-יד אחד קוראים: אואנ"ט oant ובשניים אויינג"ט (צ"ל אוינ"ט oiant), צורות מאוחרות יותר.

3209 / (במדבר ו,כג) / אמור
דישנ"ט / disant / באמרכם
כמו בהרבה מקומות אחרים, רש"י מבחין הבחנה חמורה בין הציווי הרגיל לבין צורת המקור, כמו כאן, שמסבירים אותה בדרך כלל כציווי חגיגי ומוחלט. אולם תרגומו הקבוע של צורה זו בפועל בעל סיומת –ant’, וכן פירושו "לשון הווה" (למשל דברים א,טז) אינם מאשרים דעה זו. השערתי היא, שרש"י רואה בצורות אלה מה שקוראים בדקדוק הצרפתי gerondif. כלומר פעולה משנית המלווה פעולה עיקרית ("בעשותו"). כך "זכור את יום השבת לקדשו ששת ימים תעבוד", משמעו: "בזכרך את יום השבת… תעבוד" וזה מה שאמרו חז"ל, שהמצווה "זכור" שייכת לכל ימי השבוע. וגם כאן: "כה תברכו את בני ישראל אמור [היינו: באמרכם] להם"