פירוש על דברים א:22

ותקרבון אלי כלכם ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו כו' את הדרך אשר נעלה בה ואת הערים אשר נבא אליהן וייטב בעיני הדבר כו' ראוי להבין מה הלשון ויחפרו היה לו לומר ויתורו עוד יש לתת לב על אמרו וייטב בעיני הדבר ויקשה קושית רש"י שאם בעיני משה היה טוב למה אמרה בתוכחות עוד אמרו ויאמרו טובה הארץ הלא מרגלים גינו אותה והוציאו דיבה עלי' ועיין ברש"י ז"ל אמנם הענין הוא עפ"י מה שאמרנו למעלה בפ' מסעי כי מה שבקשו בני ראובן ובני גד את ארץ סיחון ועוג היתה כוונתם לש"ש יעו"ש באורך (וכן עתה באו ברמאות למשה לרמות אותו יעו"ש במפרשים לפי דרך המדרש שדרשו ויחפרו פירושו לגלות מטמוניות שחפרו הכנענים וטמנו בארץ) ולדרכינו יתכן שכך אמרו למשה רבינו שאין רצונם שיספרו המרגלים בשבח הארץ בזבת חלב ודבש מפני אשר אין כוונתם לתאוות חמדת תענוגי תבל ומאכלים הערבים רק כוונתם לנחול את הארץ הקדושה מפני אשר אוירה מחכים בתורה ואין תורה כתורת א"י ושם שער השמים שיעלו התפילות דרך שם כידוע ועל זה שמו מגמת פניהם בביאת הארץ וענין שילוח מרגלים כבר פירש האלשיך הקדוש מפני שהגם שידעו עפ"י הנביא הנאמן את דרכם עם כל זאת אינו דומה שומע דבר הנאמר בנבואה לבדה לשומע דבר מפי איש נאמן אשר ראה אותו בחוש הריאות ועיני בשר למען ידעו בחוש את הדרך אשר יעלו בו ובאיזה הערים אשר יבואו בהם בראשונה ומפני זה שלחו המרגלים וזהו ביאור הכתוב באמרם ויחפרו לנו את הארץ לשון חרפה שהיא שאינם רוצים לשמוע בשבחה למען תהיה כוונתכם רק לשם שמים ואדרבא מרוצים הם שיגנו איתה המרגלים למען תהיה ביאתם בלתי לה' לבדו להגות בתורתו וענין שילוח מרגלים היא רק שישיבו אותנו דבר ביאורו באיזה לשון הם מדברים ומה צרכם לדעת זאת יעויין במפרשים גם למען ידעו הדרך והערים בחוש לא בתורת אמונת הנבואה כנ"ל וע"כ כששמע משה דבריהם הוטב בעיניו מפני כי האמין לדבריהם אשר יכוונו לשם שמים וזה אמרו וייטב בעיני הדבר ולפי דרכינו גם זה היה מן התוכחות מה שאמר וישיבו אותנו דבר ויאמרו טובה הארץ כי המרגלים עשו היפך השליחות שהרי ישראל אמרו שאין חפצם בשבח משמני הארץ ודשנה מפני אשר כוונתם רצוי' בלתי לה' והמרגלים לא כן עשו רק אמרו באנו אל הארץ וגם זבת חלב ודבש וזה פרי' ומעלו בשליחות ישראל נוסף על מה שגינו אותה באמרם אפס כי עז העם.

ותקרבון אלי כלכם. בְּעִרְבּוּבְיָא; וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר (דברים ה') "וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כָּל רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם וְזִקְנֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ הֵן הֶרְאָנוּ וְגוֹ'", אוֹתָהּ קְרִיבָה הָיְתָה הוֹגֶנֶת – יְלָדִים מְכַבְּדִים אֶת הַזְּקֵנִים וּשְׁלָחוּם לִפְנֵיהֶם, וּזְקֵנִים מְכַבְּדִים אֶת הָרָאשִׁים לָלֶכֶת לִפְנֵיהֶם, אֲבָל כָּאן "וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם" בְּעִרְבּוּבְיָא – יְלָדִים דּוֹחֲפִין אֶת הַזְּקֵנִים, וּזְקֵנִים דּוֹחֲפִין אֶת הָרָאשִׁים (ספרי):

את הדרך אשר נעלה בה אין דרך שאין בה עקמימות ואת הערים אשר נבא אליהן תחלה לכבוש לשון רש"י (רש"י על דברים א׳:כ״ב) וכן בספרי (דברים כב) אין לך דרך שאין בה עקמימות אין לך דרך שאין בה כמנות אין לך דרך שאין בה פרשות ואת הערים אשר נבא אליהן לידע באי זה דרך אנו באין כלומר מאין נכנס בארץ שנכבוש אותן הערים תחלה והוא מה שפירשתי בסדר שלח לך (במדבר יג ב) שלא בקשו ישראל מרגלים אלא להורות בפניהם הדרך: