פירוש על דברים א:40

פנו לכם. אָמַרְתִּי לְהַעֲבִיר אֶתְכֶם דֶּרֶךְ רֹחַב אֶרֶץ אֱדוֹם לְצַד צָפוֹן לִכָּנֵס לָאָרֶץ, קִלְקַלְתֶּם וּגְרַמְתֶּם לָכֶם עִכּוּב:

ואתם פנו לכם וסעו וגו׳. ג״ז בכלל הגזרה שלא יהיו יושבים במקום א׳ כל המשך עד כלות מ׳ שנה אלא דוקא יסעו ממקום למקום. והיה הרצון בזה כפי שנתבאר בפ׳ שלח שלא יתחלל ש״ש במצרים ובכנענים שיאמרו שאין יכולת להביאם לא״י אלא לעשות בשביל ישראל מן המדבר ישוב. ועוד ביארנו בפ׳ שלח עה״פ וידעתם את תנואתי שזה היה ללמדנו אורח הגלות והפזור. ושתהי׳ הגלות דוקא ממקום למקום ולא במקום א׳. וע׳ להלן ב׳ א׳. וג״ז בא לתכלית שימלא כבוד ה׳ את כל הארץ כמש״כ שם במקרא ואולם חי אני וגו׳. כ״ז היה ברצון ה׳ ולישראל היה זה הפרט גזרה רעה יותר מגזרה הראשונה של מיתה במדבר שהרי מתחלה בקשו הרבה שלא ליכנס לארץ אלא שכסבורים היו שעי״ז ישובו למצרים והקב״ה לא הניחם אבל מה חסר להם במדבר ולהיות בני חורין. אכן גזרת הטלטול היה קשה להם כחרבות. ע״כ:

ואתם פנו לכם. לאחוריכם לצד ים סוף.