פירוש על דברים י:14

אגדה. עם גפ"ת. בפסוק הן לה' כו' ויבחר בכם מכל העמים י"ל הא א"ה לא רצו לקבל את התורה כ"א ישראל וי"ל כטענתם לע"ל כלום כפית עליהם הר כגיגית שאם רצה ה' היה מכריחם לא"ה שיקבלו. ועיין פ"ד כפה הר כגיגית לומר שאם לא תקבלו את התורה ממילא חוזר לתוהו וממילא שם תהא קבורתכם ועכו"ם אפילו זיי"ן דידהו לא קיימין ובשעה שנתן ה' התורה לישראל באו כל העכו"ם לבלעם שמא העולם חוזר לתוהו אמר ה' נותן התורה לישראל פתחו כולם ושמחו ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום י"ל ולשמחה זו מה היא עושה וי"ל דנהגו הרבה עכו"ם מקבלת ישראל התורה כי החותך בשר מפרכסת קודם מתן תורה היה אסור לב"נ ולאחר מתן תורה הותר להם ליכא מידי דלישראל שרי כו' עיין פ"ד בזה וא"ש ששמחו כי יצא להם כמה קולת כדומה להם מחמת קבלת התורה לישראל. ורמז ה' יברך את עמו בשלום כי מחלוקת ירושה משעה שדבר יוסף על אחיהם שאכלו אמ"ה והם אמרו שבדין עשו מפרכסת שרי לישראל ובשחיטה תליא מלתא ודין ישראל היה להם אף קודם מתן תורה עיין רא"מ פ' וישב ופ"ד מזה.

ויעש אלהים את הרקיע. ויבדל בין המים וגו' אשר מעל הרקיע. מים שעל הרקיע במאמר הן תלוים. שאילה מאחר שאמר ויעש אלהים את הרקיע מה תלמוד לומר ויהי כן. תשובה ויהי כן זה פירושו לדורות שאין לו חליפין כשאר ויהי כן שמתחלפים בכל שנה. והרקיע שעשה ביום שני הוא חוץ מן השמים שנבראו ביום ראשון. שנאמר על פני רקיע השמים. כמו שער החצר (שמות לה יז). וכמו פרכת הקדש (ויקרא ד ו). ואף על פי כן קראן שמים. שנאמר ויקרא אלהים לרקיע שמים. ואמרו רבותינו ז"ל כי ששה רקיעין הן חוץ מן הרקיע הזה. שנא' הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים (דברים י יד). ושלמה אמר השמים ושמי השמים לא יכלכלוך (מ"א ח כז). כי הקב"ה הוא מעונו של עולם. שנא' ה' מעון אתה (תהלים צ א). והעולם תלוי כקמיע ביד גבור. ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. וכשהגביה הרקיע עם המים. מיד ברא מלאכי השרת. שנא' המקרה במים עליותיו השם עבים וגו' (שם קד ג). וכתיב סמוך ליה עושה מלאכיו רוחות (שם שם ד). וגם גיהנם ביום שני נברא. שנאמר כי ערוך מאתמול תפתה (ישעיה ל לג). איזהו יום שיש לו תמול ואין לו שלשום. הוי אומר זה יום שני של עולם. לפיכך לא נאמר כי טוב בשני.

הן לה' אלהיך. הַכֹּל, וְאַף עַל פִּי כֵן, רק באבתיך חשק ה'. מִן הַכֹּל: