פירוש על דברים לב:24

מזי רעב שרופי רעב כמו למזא לאתונא וגו' שהוא ניחר ונקמט מפני זלעפות רעב (ואני כבר זה ימים כבירים פירשתי כן, וכמו מבכות את התמוז, אבל לא מטעמי רק מכח שמצד הרעב לא יוכל החום הטבעי שבאצטומכא לכלות חציו ולפעול כחו בבישול המאכל כמנהגו הוא גובר לקדוח ולשרוף בחום רב באדם, והעד, עורנו כתנור נכמרו וגו' שהעור מתאדם מרוב החום היתר, ותמהתי הרבה על רבינו הגדול רש"י ז"ל שבעצמו וכבודו פי' בפסוק זלעפות רעב לשון שריפה ודלא כדעת אונקלוס שם שפי' בו מפח כפנא למה א"כ לא פי' הוא גם כאן הכי ומפרש מזי לשון שערות ואונקלוס צריכינן למימר שהוציא שם גם עורנו כתנור נכמרו מלשון שריפה, דאם יפרשנו כן למה א"כ הוציא זלעפות לפי' אחר):

מזי רעב. אֻנְקְלוֹס תִּרְגֵּם "נְפִיחֵי כָפָן", וְאֵין לִי עֵד מוֹכִיחַ עָלָיו, וּמִשְּׁמוֹ שֶׁל רַבִּי מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן מִטּוּלוּשָׂא שָׁמַעְתִּי שְׂעִירֵי רָעָב — אָדָם כָּחוּשׁ מְגַדֵּל שֵׂעָר עַל בְּשָׂרוֹ:

מזי רעב. כמו שרופי רעב מגזרת למזא לאתונא: