פירוש על דברים לב:5

אגדה. שחת לו לא בניו מומם אב שיש בו חסרון ובן אין הולך בדרך הישר תולין החסרון באב משא"כ הקב"ה שלם בכל שלימות אשר לא יכילהו הרעיון וודאי המום בנו מחמת החומר כנשר יעיר קנו כו' ראוי לנו לתת שבח והודיה ולשלם גמול עכ"פ כפי קוצר מעשה ידינו כמ"ש ז"ל יהודא ב"ת אומר כו' קל כנשר שלא יאמר האדם די לי שאהיה בינוני או צדיק ויש למטה ממני יותר כמה מדריגות תקח ראיה מעוף השמים הנשר פורח למעלה מכל העופות שלא יוכל לשלוט בו שום עוף ובבניו כן האדם ראוי ליקח לעצמו גדולה לנפש יותר מכל האדם ובחירה חפשיות ולא יבוש מהמלעיגים עליו. ותאחז במשפט ידי לא כמלך ב"ו אם כועס ועושה משפט אין בידו להשיב זעמו אבל ה' אוחז במשפט וכשאנו שבים בתשובה בוידוי דברים מיד שב המשפט כמ"ש רמ"א ז"ל ה' ובעל חימה בעל על החימה יכול לכבוש כעסו. תאחז במשפט ידי הוא שמאל אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים אוחז ביד מדת משפט שמאל דינא רפיא משא"כ כשהמשפט בימין אז תקיף ביותר ובר"ה בתפלה עוז בידך וגבורה בימינך אנו מבקשים שביומא דדינא קשיא ע"י זכות התורה יגין עלינו. אתה נותן יד לפושעים ומורדים ושבים מקרבן קצת וימינך פשוטה לקבל שבים מעון כששב מקרבן לגמרי ומעון זכות ומפשע מסתברא ג"כ כששב מאהבה נעשה זכות ויותר חידוש מפשע ששב ובמקום שבע"ת עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד כ"ש כששב מפשע זה יותר צריך התעוררת ה' יתן לבבינו לשוב בתשובה שלימה ויגאלנו ב"ב אמן.

דור עקש ופתלתל הלה' תגמלו זאת עם נבל וכו' הנה פשוטו כמו זר נחשב שמשה רבינו ע"ה יתאר עם ה' ישראל קדושים תוארים אלו ויראה לרמוז בה פנימיות הכתוב שנרמז בו לימוד זכות גדול על הכנ"י וגודל מעלתם כי כל שעשועי השי"ת אינו רק במעשיהם של ישראל וכל עיקר בריאת העולם לא הי' אלא בשביל ישראל שצפה השי"ת שתהיה אומה ישראלית שהם ייחדו העולמות העליונים ע"י מעשיהם הטובים ותורתם ותפילתם כמאמרם ז"ל בראשית בשביל התורה שנקראת ראשית ובשביל ישראל שנקראו ראשית כי גם הפחות ערך שבישראל יש להם חלק בהתורה והם דבוקים בו יתברך ע"י התורה וכאיש ישראלי שופך שיחו לפני ה' ומדבר דיבורים מעומק הלב הגם שאינו יודע עד היכן הדברים מגיעין מ"מ הוא מיחד ע"י דיבוריו העולמות העליונים ומתיחד השם הוי' עם שם אדני ובימים הקדושים והנוראים הללו שכל כללות עם בני ישראל הם שבים בתשובה ומדבקים עצמם בעולם התשובה שהוא עולם המחשבה הם מיחדין השם הוי' עם שם אהיה וממשיכין עליהם הי"ג מדות של רחמים שהם הלבנונית העליון י"ג תיקוני דיקנא עלאה והנה הי"ג מדות ש"ר כ"א מהם הוא הויה אחת והם הי"ג הויה אשר כל הויה עולה עם המילואין במילוי יודין ע"ב וי"ג פעמים ע"ב עולה תתקל"ו ועם המקור שהיא ג"כ שם של ד' אותיות תתק"ם כמנין "פתלתל וזה נרמז כאן דור עקש ופתלתל רומז בזה גודל מעלתם של ישראל שהם דור אשר מתיחד על ידם השמות הויה והשמות אהיה שבכל העשר ספירות וי' פעמים הויה אהיה עולה כמנין "עקש והם הממשיכים הי"ג הויות של רחמים שעולים עם המילואים יעם המקור כמנין פתלתל ולכן מתמה הכתוב הלה' תגמלו זאת לשון גמולי מחלב עתיקי משדים שהוא לשון הפרשה פי' שמתמה הכי אפשר להפריש את השי"ת שנקראת זאת מהכנ"י אחרי שהם עם נבל רומז שהם דבוקים בנו"ן שערי בינה ול"ב נתיבות החכמה ע"י תשובתם ועסק תורתם גם ירמוז שהם דבוקים בנובלת חכמה של מעלה שהוא התורה כתרגומו עם נבל עמא דקבילו אורייתא ולא חכם שאחר כל השבח הזה שלהם אינם מחזיקים א"ע לחכמים והם שפלים בעיני עצמן הלא הוא אביך קנך אביך הוא לשון רצון (כמו לא אבו בדרכיו הלוך) שרצון השי"ת בבריאת העולם היה למען יברא אותך שישראל הם המיחדים כל העולמות הוא עשך עשי' לשון תיקון שהוא תיקנך ויתקן אותך לעתיד לבא ויכננך לשון כיור וכנו וביאורו כמאמר הכתוב השמים כסאי והארץ הדום רגלי שישראל הם רגלי הכסא כבוד וצדיקים הם המרכבה וזהו ויכננך שאתה הכן וההדום שלו.

שחת לו וגו'. כְּתַרְגּוּמוֹ, "חַבִּילוּ לְהוֹן לָא לֵהּ":