אדרת אליהו (ר' יוסף חיים)
ואם מן העוף עולה קרבנו לה' והקריב מן התורים או מן בני היונה את קרבנו והקריבו הכהן אל המזבח ומלק את ראשו והקטיר המזבחה ונמצה דמו על קיר המזבח והסיר את מדאתו בנוצתה והשליך אותה אצל המזבח קדמה אל מקום הדשן. יובן בס"ד דרך רמז כי הנה יש לו לאדם בעולם הזה לתקן ולברר את ניצוצי הקדושה אשר נפלו קודם חטא אד"הר בשביל שלא יכלו לסבול אור העליון המשפיע בם וכמ"ש בס"ד לעיל בהפטרת ח"ש וגם מה שנתערב עוד הטוב ברע בחטא אד"הר וזה תכלית ביאת האדם לעו"הז ואמנם אם זה האדם שבא לעו"הז לתקן ונמצא מקלקל שלא די שלא תקן אלא גם חטא ופגם מחדש ושלט בו היצ"הר וישב ממנו שבי הנה זה נמצא עליו ב' מיני בירור ותקון והוא הא' הוא תקון ובירור ניצוצי הקדושה הראשונים והב' בירור ניצוצי הקדושה אשר נתערבו ברע מחדש ע"י מעשיו הרעים וא"כ אם זה רוצה לתקן הנה תחלה צריך לתקן החדשים ואח"כ הישנים. ובזה יובן ואם מן העוף עולה קרבנו לה' העוף רמז לניצוצי הקדושה הראשונים אשר המה עייפים ויגעים מסיבת התערבותם ברע זה כמה שנים ולא נשלם תיקונם ובירורם וזה מן העוף מלשון עיף ויגע והכוונה אם זה נתן לב להיות מן העוף עולה קרבנו לה' ר"ל שרוצה לברר ולהעלות ניצוצי הקדושה והקריב מן התורים מלשון ויתורו את ארץ כנען וכן מן התרים את הארץ והוא רמז ליצה"ר וגונדא דיליה שהם תמיד מערימים באדם ומרגילים אותו כל יום ויום כדי למצוא לו פתח כדי להחטיאו ולכן הם נקראים תורים כלומר מרגלים שעושים מעשה מרגלים שיבואו לרגל העיר כדי לידע איך ללכדה שכן הם עושים כל יום באדם שהוא דוגמת העיר ובמ"ש שלמה הע"ה עיר קטנה ואנשים בה מעט. גם בני היונה ג"כ רמז לקליפות ולסט"א הקשה יותר שהם כל יום עושקים האדם וחוטפים ממנו ניצוצי קדושה וקראם בני היונה מלשון העיר היונה הכתוב בצפניה ג' שהוא מלשון והאכלתי את מונייך ע"ש והכוונה שתחלה צריך להקריב ניצוצי הקדושה שנשבו מחדש על ידו ומכחו והם עשוקים ביד הסט"א וצריך לברר אותם מהם ולהקריבם ולהעלותם לה' ולז"א והקריב מן התורים אלו יצ"הר וגונדא דיליה שהם כחות הסט"א או מן בני היונה כנז"ל שהוא רמז לכחות סט"א שהם קשים יותר כי ידוע שיש קליפה גדולה ויש קליפה קטנה ולכן חלקם לשתים מן התורים או מן בני היונה והמשמעות הכל שוה דהכל קאי על כחות הסט"א שהם היצ"הר וגונדא דיליה והענין הוא שצריך האדם לשים עין לתקן תחלה מה שקלקל הוא מחדש להציל נ"הק מיד הסט"א ולהוציא בלעם מפיהם ואח"ך ישים לב לברר נ"הק הראשונים אשר הם עייפים זה כמה שנים:
בן איש חי
ובמדרש איתא אדם כי יקריב בשעה שצוה הקב"ה לישראל פרשת קרבנות נתקבצו אוה"ע אצל בלעם הרשע א"ל מ"מ צוה הקב"ה לישראל פ' קרבנות ולנו לא צוה א"ל שוטים שבעולם ישראל שקבלו התורה נתן להם פרשת קרבנות אבל אתם שלא קבלתם התורה לא נתן לכם פרשת קרבנות והקושיה ידועה מאי תליא הא בהא והלא גם לבני נח יש ז' מצות וצריך להם קרבנות לכפרה ונ"ל בס"ד ע"פ משל שכתב מהר"י מדובנא ז"ל בפסוק אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו ילד אחד בן עשיר הוא קנה כיס אחד נאה משובץ בחוטי זהב וכסף ומלא אותו דנרין והביאו עמו לבית הספר ויראהו ילד אחד בן עני ויחמדהו ורצה לקנות כיס א' כמוהו וישאלהו מהיכן קנית ויאמר מחנות פ' קניתיו בעשרה דנרים של כסף וזה הילד העני לא היה לו אלא רק ששה דנרים וילך בהם אצל בעל החנות ויאמר מכור לי כיס זה ויתן לו ויבקש הדמים ויתן לו ששה דנרים שהיו איתו א"ל זה מחירו עשרה א"א לפחות מזה הסך כלום וישבע הילד שהוא עני ואין לאל ידו ליתן יותר כי אין לו יותר מששה דנרים ויצחק בעל החנות ויאמר לו שוטה אם אין לך דנרים עוד למה תקנה הכיס הלא זה הכיס קונים אותו בשביל להניח בו דנרים ולא ישאוהו ריקם ע"ש וכן הדבר הזה הנה קרבן הבהמה הוא כדמיון הכיס ומה תועלת בכיס ריקן אם לא מלאוהו דנרים והכונה והיחוד אשר מכוונים הכהנים העובדים וישראל המביאים הם דמיון הדנרים שבתוך הכיס ולכן א"ל בלעם כמאמר בעל החנות לאותו הילד העני שוטים ישראל שקבלו התורה אשר ממנה מבינים ויודעים מה שצריך לכוין הכהנים בעבודתם וישראל בהבאתם נתן להם הקרבנות שהם דמיון הכיס כי יש להם דנרים להניח בתוכו אבל אתם שלא קבלתם התורה אין לכם דנרים ומה תועלת שתביאו הקרבנות שהם כיס ריקן: