רשב"ם
כי [שמן] משחת ה' עליכם - אתם נמשחים מחדש עם אביכם ובכהן גדול כתוב טעם זה: ראשו לא יפרע וגו' ומן המקדש לא יצא ולא יחלל את מקדש אלהיו. כי ינזר שמן משחת אלהיו עליו אני ה'.
תורה תמימה על התורה
לא תצאו. יכול אפילו שלא בשעת עבודה ת"ל (פ' אמור) ומן המקדש לא יצא ולא יחלל, אימתי אינו יוצא ולא יחלל הוי אומר בשעת עבודה יאר"ל שלא יניחו עבודה ויצאו. ומבואר בתו"כ דמצוה זו לדורות היא ולא רק לשעה שנמשחו אז, ואף כי לפי"ז מיותר האזהרה גבי כהן גדול ומן המקדש לא יצא אחרי שכבר נאמרה כן בכל הכהנים, פירש הרמב"ם בפ"ו ה"ו מביאת מקדש דאצטריך לשנות ביחוד בכה"ג מפני חילוקי הדינים שבין כה"ג לכה"ד, דכה"ד שעבד ושמע שמת לו מת אינו גומר מפני שהוא אונן, אבל כה"ג גומר עבודתו, דקיי"ל (לקמן בפרשה) כה"ג מקריב אונן, ועיין משכ"ל בפ' אמור בפסוק הנזכר.
.
(תו"כ)
(תו"כ)
רלב"ג ביאור המלות
ומפתח אהל מועד לא תצאו פן תמותו. ר"ל שלא יניחו עבודתם מפני המקרה הרע הזה שקרה להם ולמדנו מזה המקום שאיזה כהן שיהיה שהניח עבודתו ויצא מן המקדש חייב מיתה יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך ראוי שתדע שהשתייה לא תהיה בפחות מרביעית לפי מה שהתבאר בשרשים הכוללים ולפי שהשכר הוא יין הנה תהיה ואו ושכר תנאית ר"ל מיין שיהיה שכר והוא היין שעברו עליו ארבעים יום והנה אמרו בבאכם אל אהל מועד ירצה בו בבאכם שם לשמש בכהונתכם כי לזה יהיה בואם שם לפי הנהוג ומזה המקום יתבאר שמי ששתה רביעית יין שעברו עליו ארבעים יום ועבד חייב מיתה וראוי שיתבאר מזה שהשכור משאר המשכרין כמו החלב ושאר מה שידמה לו אין ראוי שישמש כי מפני בלבול המחשבה הזהירה התורה בזה אבל לא יתחייב על זה מיתה כי התורה לא חייבה מיתה אלא על היין ולא נלמד ממנו מה שלמטה ממנו בפועל השכרו' למיתה אבל יתבאר שהוא בלאו והנה הזכירה התורה היותר מגונה והיותר חזק בזה הפועל למיתה לפי שלא יתחייבו מיתה אלא עליו חקת עולם לדורותיכם מגיד שזאת האזהרה נוהגת לדורות והנה באה בזה המקום אזהרה פריעת הראש ופרימת בגדים לפי שנתחדש זה המקרא לאהרן אשר היה מביא הוא ובניו לפריעת הראש ופרימת הבגדים מצד האכל לולי אלו האזהרו' וכן באה זה המקום האזהר' שלא יצא מפתח אהל מועד ר"ל שלא יניחו זאת העבודה ויצאו לזאת הסבה בעינה כי זה העניין היה מביא אותם להניח עבודתם ולצאת לולא זאת האזהרה ובאה בכאן האזהרה משתיית היין ושכר להעיר כי מפני בלבול שכלם ושבושם מתו נדב ואביהוא כי אלו היו מתישבים בדבר העבודה הזאת ואופן החכמה אשר בעבורו היתה בזה האופן לא היו מפילים מדברי השם יתעלה בה דבר ולהבדיל בין הקדש ובין החול ר"ל בעת שתזקקו בהוראתם להבדיל בין הקדש ובין החול בעניין הנדרים והערכין והחרמים ומה שידמה להם ממה שיצטרך בו ההוראה אם הוא קדש או חול לא תהיו שתויי יין וכן כשתבאו להבדיל בין הטמא ובין הטהור בענין הנגעי' ובזולתם מהטמאות אשר יפול ספק בעניינם וכן כשתבאו להורות בני ישראל את חקי התורה לא תשתו יין בבואכם להורות אלו ההוראות וראוי שיתבאר מזה ששתוי יין אין ראוי שיורה היה ישראל או כהן אלא שזה לכהן באזהרה לפי מה שנתבאר בזה המקום וישראל אינו באזהרה לפי שזה הדין יותר ראוי בכהן כי השגגה תהיה בהוראתו תזיק יותר לפי שהוא משותף לכל ישראל בעניין האזהרה כענין שנאמר יורו משפטיך ליעקב וגו'. ואמר בפשרת שופטים כי יפלא ממך דבר למשפט ובאת אל הכהנים הלוים ואין הענין כן בישראל המורה הוראות ולפי שהוא מבואר כי מפני אפשרות חדוש השכרות מפני שתיית היין באה זאת האזהרה והתבאר לרבותינו בנסיון כי בשתיית רביעית לוג מיין חי בזולת הפסק יתכן שיתחדש השכרות או ביותר מרביעית יין חי או מזוג אפי' בהפסק לא בפחות מה והיה התנאים האלו בשתיית זה היין אשר יתחייבו עליו מיתה כששמשו במקדש ר"ל שאם שתו יין חי יהיה השעור רביעית לוג ושתהיה השתייה יחד ואם לא שתו אותו יחד אבל הפסיק בשתייה יהיה השעור יותר מרביעית חי או מזוג כי היין המוזג גם כן יקרה ממנו השכרות בקלות כמו שנזכר בספר שאלות טבעיות אצל המזבח ר"ל בעזרה ולזה אמר אחר זדה במקום קדוש ונכלל בזה כל מחנה כהנה והוא העזרה והלשכות הפתוחות להשם תאכלו במקום טהור לפי שהוא שלמים לא חייבנו כי אם במחנה ישראל ושם חוייב שיאכלוהו בטהרה כמו שקדמה האזהרה בזה מלטמא הקרבנות ימלא כלם בטומאה וכבר יתבאר במה שיבא שלא יותר לאכל שלמים כי אם במחנה ישר':