פירוש על ויקרא 10:9

יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך וגו'. היינו שמחמת שמדת אהרן היה לאהוב מאוד את ישראל ומגודל אהבה יכול לפעמים לענוש את אחד, כמו אב המעניש את בנו אהובו מפני גודל אהבה, ולכן נאסר לו שתיית יין כי מזה יכול לבוא להקפדה, לכן הזהירו שלא יקפיד בגודל אהבתו.

יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך וגו'. איתא בגמ' (כריתות י"ג:) אל תשתהו כדרך שכרותו. כי ענין שיכור הוא שנדמה לו שאינו צריך להשי"ת כי נטרד דעתו ואין לו בינה, ולכן הכהן אסור לשתות דרך שכרותו כי הכהן צריך להיות תמיד ביראה ובדעת כדכתיב (מלאכי ב',ה') ואתנם לו מורא וייראני וגו' כי שפתי כהן ישמרו דעת וגו' אבל בשבט יהודה נאמרו כל ברכות ביין (בראשית מ"ט,י"א) אסרי לגפן עירה ולשרקה בני אתנו כבס ביין לבשו ובדם ענבים סותה חכלילי עינים מיין, כי שבט יהודה נמשל לירח שלית ליה מגרמיה כלום כדאיתא בזה"ק (ויחי רל"ז.,רל"ח.) (ר"ה כ"ה.) ששבט יהודה מכיר תמיד הכרה מפורשת שהכל מה' לכן נאמרו אצלו ברכות ביין, כי במלך איתא בגמ' (ברכות ל"ד:) כיון שכרע שוב אינו זוקף שכל הכורע זוקף בשם, אבל המלך אינו יכול לזקוף בעצמו עד שיזקפהו השי"ת, שעומד בהתבטלות עצום נגד השי"ת, ולכן אינו נקרא אצלו דרך שכרותו.

יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך בבואכם אל אהל מועד. יש לדקדק מ"ש אתה ובניך אתך ולא נאמר אל תשת אתה ובניך מהו אתך. אך הנה כבר אמרו חכז"ל כי הפרשה זאת באה אחר מיתת נדב ואביהו לומר כי שתויי יין נכנסו. אמנם מה שנ"ל עוד בכוונת הכ' דהנה כתיב בקרבתם לפני ה' וימותו. הענין הוא כמבואר בכוונת האריז"ל בפסוק אל נקמות ה' שקאי על עשרה הרוגי מלכות כי אמרם אין בנו כח להעלות מ"נ מקליפת העשי' הזאת כי אם ע"י עשרה הרוגי מלכות שהעלו נשמתם מ"נ במס"נ והם תיקנו בחי' המלכות ואח"כ נוכל להעלות הכל ע"י מעשינו ועבודתינו ע"ש. וז"ש במס' ברכות דף ס"ב כשהוציאו לר"ע להריגה זמן ק"ש הי' ר"ל כי הוא תיקן הזמן ק"ש לדורות אחריו ע"י שהעלה א"ע מ"נ. עי"כ הוא ניקל להעלות לעולם על ידו כנ"ל. והנה כן הי' הדבר אצל נדב ואביהו שאמה"כ בקרבתם לפני ה' כי שני הנשמות הצדיקים הגדולים האלו שמסרו נפשם בתחלה קודם התחלת העבוד' בהקרבנות במשכן כי לא הי' באפשר להעלות שום קרבן אם לא שהעלו תחלה ע"י עליית נשמתם ואח"כ ע"י מס"נ שהעלו הם מ"נ יכלו להעלות קרבן לה' כי זהו ידוע בכוונת הקרבנות שהם לקרב הרחוקים להעלות כל העולמות בבחי' נ"ר נח"י וא"א להעלות קרבן מן הבהמה שהוא נפש נמוכה אם לא ע"י העלאת נפש האדם מ"נ תחלה והנה זה שאמה"כ אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה כו' תקריבו את קרבנכם דהנה מבואר בהאר"י ז"ל כי נו"א היו בסוד נפש האדם ולז"א אנחנו טמאים בנפש האדם. והנה זהו שאמה"כ אדם כי יקריב מכם ר"ל בתחלה צריך להקריב מי שהוא אדם בסוד נפש אדם מכם כמו שהיו נו"א ואח"כ עי"כ מן הבהמה ומן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם תוכלו אח"כ להעלות ולהקריב גם מבחי' הבהמה נמצא כי ענין מיתת נו"א הוא שהי' צריך הכנה ותיקון לדורות להעלות מ"נ ולהקריב אח"כ קרבנות על ידם. וזה הי' ג"כ ענין העקידה דכתיב ויעלהו לעולה תחת בנו מכח הרצון ומס"נ להעלות בנו הי' הכנה להיות האיל תחת בנו וזה ג"כ פי' הפ' הקרב את ברך אתך ע"י מס"נ של בניך תוכל גם אתה להקריב קרבנות עם בניך אתך וז"ש על פני כל העם אכבד וידום אהרן כי כאשר שמע אהרן שלא מתו בניו מחמת חטא רק במס"נ עבור כלל ישראל לא הי' דואג כלל על מיתתם. והנה זהו שאמה"כ אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימותו כנ"ל. בזאת יבא אהרן אל הקודש. ר"ל אחרי כי מתו שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' במס"נ והעלאת מ"נ כנ"ל. לכך בזאת יכול אהרן לבא אח"כ לכפר בפר בן בקר ביה"כ. והנה כאשר נשמות שני הצדיקים האלו הם היו יסוד והתחלה להתיקון של כל העולמות מ"נ אח"כ לדורות עולם. הנה בהם תלה הכתוב ולכך נזכרו מיתתם בפי' בתורה והם העומדים בקרבתם לפני ה' תמיד לצורך העולם והתיקון גם אחרי ביטול הקרבנות בכל דור ודור הם העומדים בפרץ כי יבואו בצדיקי הדור לסייע להתיקון כנ"ל כמבו' זה בהאר"י ז"ל שבאו בפנחם ואליהו ואלישע וכדומה. והוא שרומז אנ"א ה' הושיעה נא ר"ת "אליהו "נדב "אביהו כי על ידם ועמהם תביא לנו הישועה להעלות מ"נ והתיקון כנ"ל. ומה גם כפי המבואר כי בנים לא הי' להם ומבו' בזוה"ק כי זהו הי' ענינם לכך הצדיקים ההם אין להם מנוחה ויבואו אח"כ בתוך צדיקי הדור לצורך התיקון הנ"ל. והנה זה שאמה"כ יין ושכר אל תשת לתקן פגם בסוד היין כמבואר בהאריז"ל אתה ובניך אתך. כפי דברי האריז"ל לרמז לתקן שלא שתפו אביהם עמהם אך מעתה יהיו אתך כיל"ח. וכדברינו לרמז ג"כ אתה ובניך אתך בבואכם אל אהל מועד. כי כך תמיד יהי' זה שיהיו בניך אתך ונשמתם עומדת עמך לעולם בבואכם אל אהל מועד כנ"ל. וז"ש בס' מג"ע כי היום ה' נרא"ה אליכ"ם אותיות א"הרן מיכ"אל. כי ע"י חינוך של בניו בסוד אדם כי יקריב ע"י אתערותא דלתתא אתער לעילא תמיד שיהי' מיכאל כה"ג עומד ומקריב נשמות מבנ"י כנ"ל. והבן: