רש"י
כל אשר אין לו וגו'. מַה תַּ"ל? שֶׁיָּכוֹל אֵין לִי שֶׁיְּהֵא מֻתָּר אֶלָּא הַמַּעֲלֶה סִימָנִין שֶׁלּוֹ לַיַּבָּשָׁה, הִשִּׁירָן בַּמַּיִם מִנַּיִן? תַּ"ל כֹּל אֲשֶׁר אֵין לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת בַּמַּיִם, הָא אִם הָיוּ לוֹ בַּמַּיִם אַף עַל פִּי שֶׁהִשִּׁירָן בַּעֲלִיָּתוֹ מֻתָּר (ספרא):
מזרחי
כל אשר אין לו סנפיר וקשקשת במים מה ת"ל שיכול אין לי שיהא מותר אלא המעלת הסימנין שלו ליבשה השירן במים מניין ת"ל וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת במים הא אם היו לו במים אע"פ שהשירן ביבשה בעלייתו מותר. בת"כ והכי פירושא דהאי קרא יתירא היא שכבר כתב לעיל מיניה וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת בימים ובנחלים וגו' שקץ הם לכם ושקץ יהיו לכם ולמה חזר וכתב עוד כל אשר אין לו סנפיר וקשקשת במים שקץ הוא לכם ומהדר שיכול כו' כלומר אילו לא נכתב המקרא הזה ה"א שאין סימני סנפיר וקשקשת מתירין אלא כשעלו עמהן ביבשה אבל השורץ במים לא לפיכך חזר וכתב המקרא הזה שכתוב בו במים לומר לך שלא אסר הכתוב כשאין בהן הסימנים הללו אלא כשאינן נמצאין בם בהיותן במים אבל אם נמצאים בם בהיותן במים אף על פי שנשרו בעלייתן מותרין אבל מקרא קמא דכתיב ביה בימים ובנחלים ליכא למשמע הכי משום דאם כן לא הוה ליה למכתב אלא במים להורות שאין הכתוב מקפיד על הסימנים אלא בהיותן במים לאפוקי אם נשרו בעלייתן ליבשה שהן מותרין אף על פי שנשרו סימניהו השתא דכתיב בימים ובנחלים עכ"ל שלא בא אלא ללמד שבימים ובנחלים הוא דקפיד קרא אסימנים דאי אית בהו אכול אי לית בהו לא תיכול אבל במימי הכלים והבורות והשיחין והמערות אף על גב דלית בהו מותרין וכך שנו בהדיא בפרק אלו טרפות את זה תאכלו מכל אשר במים וגו' בימים ובנחלים בימים ובנחלים הוא דכי אית בהו סימנים אכול דלית בהו לא תיכול הא בכלים אע"ג דלית בהו אכול ואימא בכלים אע"ג דאית בהו לא תיכול לא ס"ד דכתיב וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת בימים ובנחלים שקץ הם לכם בימים ובנחלים הוא דלית בהו לא תיכול הא בכלים אע"ג דלית בהו אכול אבל בקרא תניינא דכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת במים שקץ הוא לכם שלא נכתב בו אלא במים סתם לא בא אלא ללמד דדוקא בעודן במים קפיד קרא אסימנים דאי אית בהו אכול ואי לא לא תיכול אבל אם נשרו בעלייתן ביבשה אע"ג דלית בהו סימנים אכול אבל רבינו הלל פירוש הברייתא הזאת באופן אחר כתיב כל אשר אין לו סנפיר וקשקשת וכתיב בסיפא מכל נפש החיה אשר במים וקאמר במים דכתיב מת"ל כלו' מדכת' כל אשר אין לו סנפיר וקשקשת ממילא משמע דבמים קא משתעי קרא דהא כתיב קרא אחרינא כל אשר אין לו סנפיר וקשקשת במים ומהדר שיכול אין לי כו' השירן במים מניין דמותרין משום דאיכא רבים דמשירין קשקשותיהן כשמעלין אותן ליבשה ולהכי קאמר השירן במים מניין דאע"ג דלית ליה ביבשה סימני טהרה כיון דהוו להו סימני טהרה במים ת"ל במים כלומר אי לית ליה במים הוא טמא הא אית ליה במים אף על גב דהשירן טהור ודבריו תמוהים מאד דמה הפרש יש בין מכל שרץ המים ובין מכל נפש החיה אשר במים כי היכי דכתיב מכל שרץ המים להודיעך באי זה שרץ קמיירי כתב נמי ומכל נפש החיה אשר במים להודיע באי זו חיה קמיירי ועוד שהבריתא הזאת בפסוק כל אשר אין לו סנפיר וקשקשת במים היא שנויה וזה מבאר אותה בפסוק וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת במים בימים ובנחלי' דכתיב בסיפיה ומכל החיה אשר במים וא"ת אכתי למה לי קרא דכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת במים אי לאשמעינן מיתורא דבמים דקאי אסימנים שפירושו שיהיו הסימנים במים ולמילף מיניה שאין הסימנים אוסרין ומתירין אלא בהיותן במים ולא כמו במים דקרא קמא דקאי אבעלי הסימנים הגדלים במים תיפוק לי מבמים במים שני פעמים דכתיבי בקרא קמא דברישיה דקרא כתיב את זה תאכלו מכל אשר במים ובסיפיה כתיב כל אשר לו סנפיר וקשקשת במים ועכ"ל דחד מינייהו קאי אבעלי הסימנים הגדלים במי ימים ונחלים ולא בכלי בורות שיחין ומערות וחד מנייהו קאי אסימנים שיהיו נמצאים בהיותן במים י"ל דהני תרי במים במים דכתיבי בקרא קמא צריכי לגופייהו דלהוו תרי כללי דסמיכי להדדי וכל תרי כללי דסמיכי להדדי הטל פרט ביניהם ודונם בכלל ופרט וכלל במים כלל בימים ובנחלים פרט במים חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפור' מים נובעים אף כל מים נובעין מאי רבי רבי חריצין ונעיצין לאיסורא ומאי מיעט מיעט בורות שיחין ומערות להתירא כדאיתא בשלהי פרק אלו טרפות א"נ אצטריך קרא דכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת במים משום דהאי דרשא דדרשינן מיניה דסימנין אינן אוסרין ומתירין אלא במים דאי אית בהו בעודן במים שרו ואי לא לא אבל אם נשרו בעלייתן ביבשה לית לן בה לא משתמעא מקרא קמא לא מבמים דרישיה דקרא ולא מבמים דסיפיה דקרא דכה"ג תירץ רש"י ז"ל בפרק אלו טרפות על הקושיא שהקשה דתאכלו דרישא הוה ליה למשבק לגופיה ובתרא לדרשא דכל אורחא דדרשא דקרא הכי הוא ומשני אם כן תו לא משכחת מידי למדרש מתאכלו דסיפא דהא דרשא דדרשינן מהאי בסמוך לא משתמעא מיניה:
תורה תמימה על התורה
סנפיר וקשקשת במים. מה תלמוד לומר מהכל פסוק זה מיותר, דכבר כתיב כל ענינו לעיל בפסוק י'.
, שיכול אין לי אלא המעלה סימני טהרה שלו ליבשה, השירן במים מניין, ת"ל במים מור"ל מכיון שישנם הסימנים כשהוא במים שוב לא איכפת לן אם אח"כ נשרו. ודין זה הובא בחולין ס"ו א' ובע"ז ל"ט א' שלא בסמיכות על פסוק זה, ותוס' בע"ז שם ור"ן בחולין שם כתבו דילפינן זה מלשון וכל אשר אין לו עיין עליו, ועיין בהגהות רש"ש, ולפלא, כי באמת מפורש כן בתו"כ דילפינן זה מפסוק יתירא כמבואר לפנינו.
.
(תו"כ)
(תו"כ)