תורה תמימה על התורה
את הארבה וגו'. ת"ר, ארבה – זה גובאי, סלעם – זה רשון, חרגל – זה ניפול חגב – זה גדיין סחדאע"פ שע"פ השמות א"א לכוין בצמצום אם הם אלה שקרא להם הפסוק, אך ע"פ הסימנים הם הם אלה שבתורה.
.
(חולין ס"ה א')
(חולין ס"ה א')
רלב"ג ביאור המלות
את אלה מהם תאכלו את הארבה למינו. הורה בזה שיש שם מין שני מתייחס לו שהוא מותר וארז"ל שהוא צפרת כרמים: