פני דוד
תורה תמימה על התורה
זאת תורת וגו'. [וכתיב (פ' מצורע) זאת התורה לצרעת הבגד ולבית], מקישם לבית, מה בית מטמא בביאה אף כולם מטמאים בביאה רמודאדם ובגד מנוגע מטמאים את הבית שהם בו.
אי מה בית טעון צפרים לטהרתו אף כולם יטענו צפרים לטהרתם, ת"ל זאת רמזמעוטא הוא וממעטינן צפרים שזה פרט כללי אחד שלא נמצא סניף מענינו כלל בטומאת בגדים, משא"כ טומאת בית אין זה אלא פרט אחד מכלל ענין טמא שבגד טמא מטמא, ומכיון שבכלל בגד מטמא מקשינן לבית שגם יטמא בביאה. ודו"ק.
.
(שם)
(שם)
רלב"ג ביאור המלות
זאת תורת נגע צרעת בגד הצמר וגומר לטהרו או לטמאו. רוצה לומר שכבר למדה התורה בזאת הפרשה מתי יטהרם הכהן ומתי יטמאם והנה לא זכרה התורה הדין אם סר הנגע בהסגר הראשון כי דינו מבואר ממה שנזכר בזה ההסגר השני כי מה שיטהר בו בהסגר השני כל שכן שיטהר בו אם יקרה בהסגר הראשון וכן לא זכרה התורה מה יהיה הדין אם כהה אחר ההסגר הראשון והנה יתבאר שאם כהה אחר ההסגר הראשון לא יקרע וישרף כמו הענין אם כהה אחר ההסגר השני אבל טעון כבוס והסגר כי התורה לא הבדילה בזה בין הפך עינו ללא הפך עינו כמו שיראה שם אבל כיון שלא פשה הנגע טעון ככוס והסגר ואמנם אחר ההסגר השני לא נזכר מה יהיה דינו אם כהה ופשה אבל נזכר שם דין לא נשתנה מראהו אף על פי שלא פשה ויתבאר שמה שביאר בלא כהה ולא פשה ינהג בכהה ופשה כי עמידת הנגע בעינו הוא סימן הטמאה וכן הפשיון ואין הכהה סימן לסור הנגע כמו שאין העדר הפשיון סימן לסור הנגע ולזה יהיה כהה ופשה מורה על הטמאה במדרגת מה שיורה עליו לא כהה ולא פשה והוא מבואר שהוספת הנגע במראהו אינו למטה בהוראה על הטמאה מעמידת הנגע בעינו ולזה אם הוסיף חוזק במראהו ולא פשה יהיה דינו כאלו עמד בעינו ולא פשה וכל שכן כשיהיה טמא אם הוסיף חוזק בעינו ופשה. ובכאן נשלם ביאור זאת הפרשה והנה נתננו הסבה בסדורה וזכירת תועולותיה יהיה אחר ביאורינו פרשת תורה המצורע כי אז ישלם זכר אלו הטמאו' וטהרתם: