אדרת אליהו (ר' יוסף חיים)
או יובן בס"ד לרמוז ונקדים תחלה מה שיש לרמוז בס"ד בפסוק אם אחרת יקח לו שארה כסותה ועונתה לא יגרע ויובן בס"ד כי הנה הבעל תשובה צריך לתקן עצמו ע"י שלשה רפואות אלה והם צום קול ממון דהיינו תענית צדקה תורה ולז"א אם אחרת יקח לו כלומר שעשה תשובה וזכה להיות בריה חדשה וכאלו נשמה אחרת באה לו או שבאמת זכה ע"י תשובתו שיבא לו נשמה קדושה הנה צריך להתחזק בשלשה סמי הרפואות האלה והוא שארה רמז לתורה שהוא מזון נפשיי שנא' לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי שנקראת בשם אכילה ושתיה. כסותה רמז לממון שהוא מכסה את המומין של הבני אדם בין שהם מומי הגוף בין שהם מומי הנפש והוא שאם האדם יש בו כמה עבירות והוא עשיר אין מי שיהרהר אחריו וידבר בעדו וכולם חולקים לו כבוד ומחזיקים אותו לצדיק ואם יכתבו לו כתב יעשו לו בהלצה כמה תוארים הראויים לצדיקים גמורים משא"כ העני אם יעשה מעט עבירות קלות מדקדקים אחריו וחובטים אותו במקלות וזה אין מי שיפתח פיו כנגדו לאמר מדוע ככה עשית אפילו אם יעבור על כמה עבירות ביום אמר וכן ה"ה במומי הגוף שאם יש לעשיר כמה מומין ומכות טריות עכ"ז ואוהבי עשיר רבים והכל יבואו להסתופף בצלו ולהקביל פניו משא"כ העני אם הוא מעט בעל מום סורו טמא קראו למו כטומאת השרץ ורבים יחרפוהו ויתלוצצו עליו והנה כל זה הוא מסיבת הממון ונמצא שהממון הוא טבעו לכסות מומי הבני אדם הרעים גם עוד הוא מכסה חרפת העני שאם זה העני יתנו לו ממון לא תגלה חרפתו ובושתו לעיני העולם וא"כ יש לתאר לממון שם כסות ולז"א וכסותה שהוא רמז לממון שראוי לתארו בשם כיסוי ועונתה לשון עינוי רמז לתענית הוא הצום הנה כל שלשה אלה לא יגרע ממנו אלא יהיה זהיר בהם תמיד כדי שבזה יתמידו בו שרשי העבודה לעבוד את ה' ולא ישוב לכסלה ואם שלש אלה לא יעשה לה לנפש בתמידות ויצאה ממנו חנם יען כי אין כסף מלשון נכספה וגם כלתה כלומר שלא יהיה לו עוד השתוקקות ותאוה לעבוד את ה' וממילא מעט מעט יחזור לסורו הרע כי השלשה אלה הם מתמידים בו ההשתוקקות והתאוה של יראת ה' והם שרשי העבודה:
מדרש לקח טוב
פס'. ושתי תורים או שני בני יונה. שנים ולא ד' שהרי מטמא מקדש מביא שנים תחת אחת. יכול אף זה כן ת"ל שתי תורים או שני בני יונה. אשר תשיג ידו שאם הביא השמן כשהוא עני והעשיר. יכול שיביא ממין שהתחיל ת"ל אשר תשיג ידו. והרי השיגה ידו. והיה האחד חטאת והאחד עולה. ממין חטאת תהא עולה:
צפנת פענח
ושתי תרים וגו׳, והיה אחד חטאת והאחד עולה. ר״ל דכאן עשה אותם חטאת ועולה בשעת לקיחה, דאין הקינין מתפרשות וכו׳ ולקמן גבי יולדת קאי אעשיית הכהן, דאין הקינין מתפרשות או בשעת לקיחה או בשעת עשיה, וא״כ חזינן דהתורה התירה להקדיש מחוסר זמן קודם אשם, משא״כ בבהמה י״ל דרק מביא ואח״כ מקדיש, זה ר״ל קודם.