אילת השחר (מלבי"ם)
תפארת שלמה
ועפר אחר יקח וטח את הבית. הנה מבואר בספרים כי נגעי הבית האמור בזה רמוז ג"כ על הבית הגדול והקדוש שנחרב בעוה"ר שתי פעמים וכן נאמר ב"פ כי פשה הנגע בביתושב הכהן ובא הכהן. והנה כן יש לרמז בזה במה שאמר הכתוב ועפר אחר יקח וטח את הבית ע"ד שמצינו בנחום איש גם זו דהביא עפרא ואמרו מעפרא דא"א הוא ובעפר ההוא כבש כל המלחמות הרמז על בחי' אברהם שאמר ואנכי עפר ואפר בזה כבש כל החיצוני' וכן כאן נאמר כי לצורך בנין ביהמ"ק צריך ענווה יתירה וקדושה מעלה וזה ועפר אחר יקח ענוה יתירה וטח את הבית בב"א. וכזה אמרתי בפי' הפ' הנה נא הואלתי לדבר ואנכי עפר ואפר כי זהו דרכי התפלה להיות בבחי' ענוה עפר ואפר הם ב' בחי'. עפר הוא השפלות כמ"ש ונפשי כעפר לכל תהי'. ואפר הוא בחי' מס"נ להיות נעשה אפר על קדושת שמו כמו א"א באור כשדים. ובזה פרשתי במגלת איכה. בני ציון היקרים המסולאים מפז ומפנינים איכה נחשבו לכלי חרם. פי' בני ציון הם הצדיקי' המצויני' והם מסולאים מפז ומפנינים. ובמחשבתם הם שפלי' ונבזים בעיניהם כנבלי חרס. הם מעשי ידי יוצר. הם מעוררים חסדי הבורא הוא מעשה יוצר. גם מה שהם גוזרים הקב"ה מקיים וז"פ מעשה ידי יוצר. והבן:
תורה תמימה על התורה
ולקחו אבנים. לא פחות משתי אבנים קנאכונת הדרשה להדין המבואר במשנה ו' פי"ב דנגעים שלא יבא אבן אחת תחת שתים, והיינו אבן אחת גדולה שממלאה מקום שתים, אך מה דאיתא שם עוד ולא שתים תחת אחת לא ידעתי מניין נפקא זה, דהא הלשון לא פחות משתי אבנים משמע דהקפידא היא רק שלא יהיה פחות משתים, אבל יתר על שתים אינו משמע בדרשה זו.
.
(שם)
(שם)