בן איש חי
והיתה זאת לכם לחוקת עולם נ"ל בס"ד בהקדים מש"ה ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה ופרשתי בס"ד דארז"ל ישראל נמשלו ליונה גם אמרו עיכוב התשובה שאין שבים מהר גורם דוחק הפרנסה שיהיו המזונות מרורים כזית וז"ש ותבא אליו אל הקב"ה היונה אומת ישראל בתשובה לעת ערב שאין ממהרים לשוב בעת בוקר שיתקיים בהם אחישנה אלא לעת ערב דמאחרים תשובתם עד סוף הימים לכן והנה עלה זית טרף בפיה שמזונותם מרורין כזית כאשר תראה באורך הגלות הזה בחסרון כיס ודוחק פרנסה אשר ימצא לישראל וידוע כי התורה מרבה שפע המזון בעולם ויסתלק הדוחק לכך מכונית בשם לחם והלימוד רמוז באות אלף לשון אלופי ומיודעי וכן אאלפך חכמה וידוע דיש צורת אל"ף באותיות יו"ד שהוא י' למעלה ואות ד' למטה ואות ו' באמצע והוא סוד הבינה וכמ"ש רבינו האר"י ז"ל בכונות האכילה של מ"ו נ"ח וכן הוא בתיקונים וידוע דהתורה נתנה לנו מן הבינה לכן אל"ף הרומז ללמוד התורה הוא בצורת יו"ד ואינו בצורת יו"י ועל כן אם תהיה הפרנסה מרורה כזית אז ע"י לימוד התורה הרמוז באות אל"ף שצורתו יו"ד יהיה במקום יו"ד דזית אות א' ואז זית יהיה זאת שתתבטל המרירות וידוע כי ארז"ל חק לשנא דמזוני הוא וז"ש והיתה זאת לכם דמן זית אשר טרף בפיה יהיה זא"ת לחוקת עולם לצורך פרנסת העולם דחק לשנא דמזוני הוא ותיבת זאת מורה על המצוי כי משמעות זאת זה הוא בעין ואינו נעדר על כן זאת סימן להרווחת הפרנסה שאוצר הבית מלא ואינו ריקן ובזה יובן בס"ד הקטן יהיה לאלף ר"ל אות יו"ד שהוא קטן שבאותיות יהיה אות אלף שאז זית תהיה זאת:
רקנאטי על התורה
תענו את נפשותיכם יש לך להתעורר במה שרמזתי לך בסוד הקרבן כי יש כחות אלהיות ידועין לאכל הקרבן מתוך האש וכנגדן יש איברים באדם למטה אוכלין חלבו ודמו וצריך לאדם ביום התענית לכוון רוחו ונשמתו לדברים האלה ולכוון עצמו לפני ה' יתעלה כאילו הוא מזבח כפרה מוכן לפניו. ושיקבלו ממנו תמורת קרבן ועל כן תקנו רז"ל שיאמר אדם בתעניתו שיחשב חלבי ודמי. מדרש רות (זוהר חדש פ' ט"א) רבי נחוניא בן הקנה אומר לחכמים בני חייכם אין קרוב לפני המקום כלבו של אדם. <תרגום - רבי נחוניה בן הקנה אמר וכו'>. וניחא קמיה יותר מכל קרבנין ועלוון דכל עלמא. <וטוב לפניו יותר מכל הקרבנות והעולות שבכל העולם>. מאן דיתיב בתעניתא וישויה לביה ורעותיה איהו מקרב קרבן שלים. <מי שיושב בתענית וישום לבו ורצונו לה' הוא מקריב קרבן שלם>. דניחא ליה לקב"ה קריב קמיה תרביה ודמיה וגופיה. <שטוב לפני הקב"ה שמקריב לפניו חלבו ודמו וגופו>. מקרב קמיה אשא וריחא דפומא. <ומקריב לפניו אש וריח שבהבל פיו>. וליבא ורעותא איקרי מזבח כפרה. <ולב ורצון נקרא מזבח כפרה>. קרבן איתפליג לכמה סיטרין לכמה חולקין. <הקרבן נחלק לכמה צדדים לכמה חלקים>. תעניתא דבר נש גופיה איתפליג לכמה סיטרין לכמה חולקין. <תעניתו של אדם נחלק לכמה צדדים לכמה חלקים>. קב"ה לא נטיל מכלא אלא לבא ורעותא. <והקב"ה לא לוקח מכולם אלא הלב והרצון>. ותלתא מלכין אינון בגופא מוחא ולבא וכבדא. <ושלש מלכים הם בגוף, המוח הלב והכבד>. מוחא אכיל מן כולא והוא יהיב לליבא. <המוח אוכל מכל ונותן ללב>. ליבא אכיל מן כולא והוא יהיב לכבדא. <הלב אוכל מכל ונותן לכבד>. הכבד הוא יהיב לכולא. <הכבד הוא נותן לכל>. שנאמר כל הנחלים הולכים אל הים. והוא כדוגמת הים וכו'. <שנאמר "כל הנחלים הולכים אל הים" והוא כמו הים>. ויש מפרשים כי על כן נאסר ביום הכפורים אכילה ושתייה. והעינוי רמז לספירה הראשונה שהיא עשירית כשתמנה מלמטה למעלה שאין בה השגה ורעיון כלל מוסף על זה לפי הפשט טעם הענוי להכניע התאוות הגופניות כי מרוב אהבת הש"י וחמלתו על עמו תקן להם יום אחד בשנה לכפר על עונותם שלא תתמלא סאתם:
רמב"ן
תענו את נפשותיכם כבר ביאר רבי אברהם כי כל ענוי שימצא במקרא דבק עם הנפש הוא הצום לסתום פיהם של הקראים מחוקי שם: