דגל מחנה אפרים
וכפר הכהן אשר ימשח אותו ואשר ימלא את ידו לכהן תחת אביו ולבש בגדי הבד בגדי הקודש הנה המקרא הזה כולו מקשה כי היה די לומר ולבש בגדי הקודש. ומה צורך לאמר באריכות הלשון אשר ימשח ואשר ימלא וכו': והנה מפרשי התורה ביארו בזה והרגישו בדקדוקי הפסוק ופירשו כ"א לפי דרכו אשר נתן לו אלקים לחדש בתו"הק איש איש על עבודתו ועל משאו וגם בוודאי יש סודות נפלאי' בכל אות ואות ובוודאי נכתב כל אות ואות לרמוז על סודות ההם וגם אנו נאמר לפי דרכינו מה שחנני ה' ברחמיו וברו"ח ובהקדם מאמר חז"ל מדתו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה ויש להעיר בזה אומרם רודף שלום צריך ביאור כי ענין רדיפה משמעו נצחון וזה לא יתכן פה ויבואר ע"פ הקדמה ששמעתי מאא"ז ז"ל משל לרופא אומן וחכם מופלא בענייני הטבעים מזגים של בני אדם כשבא לחולי קשה ולשומעו הוא יכול לעמוד על דעתו וליתן לו סממנים אף שהם חדים ומרים מאוד וכמע' מסוכנים למות מהם אך מחמת שהוא מבין היטיב הדבר שלזה החולי צריך סממנים ההם אבל רופא אחר זולתו אין רשאי לעשות כך שאינו חכם ובקי כמו הוא כי בקל יכול לטעות ולאבד נפש ועפ"ז נבין מאמרם ז"ל כי הנה ידוע מדת אהרן היה כך כשהיה ריב בין אנשים היה משתדל והולך אצל כ"א ואומר לו שחבירו מתחרט על ריבו עמו ורוצה להתפייס עמו עד שהוא מתווך השלום ביניהם וענין מקרבן לתורה היה ג"כ נמשך מזה כי אנשי ריב ומדון ממילא היו מתחרטין מעצמם תמיד על מעשיהם תיכף בחושבם שאהרן הכה"ג יצטרך להטריח עצמו ולילך אצל כ"א ולדבר עם כ"א על עסקי ריבם בכדי לתווך השלום כדרכו וכמדתו ובשביל זה היו מתביישים ממעשיהם וחזרו ממעשיהם הרעים ועשו תשובה ונתקרבו לתורה והנה זה נכון באותם שהיו מכירים ערכם נגד ערך אהרן הכהן והיה זה לחשיבות גדול בעיניהם שאהרן הכה"ג ידבר עמם אבל מה לעשות באיזה שוטה וגם רוח שאינו מכיר ערך שפלותו ולא נחשב בעיניו כלל למעלה מה שאהרן יטריח עצמו בשבילו כי סבור בדעתו שראוי הוא שאהרן ידבר עמו ואיך אפשר לקרב לזה לתורה ולעבודה הנה לזה הים צריך לשנות מדתו ודרכו ולרדוף אותו אדם לנצחו ולהשפילו ולהראות לו חסרונו וערכו השפל בכדי שאח"כ יוכל לעשות שלום בינו לבין חבירו ובינו לאביו שבשמים ולקרבו לתורה וזהו שרמזו אוהב שלום ורוד' שלום היינו לפעמים היה צריך להיות בחי' רודף כדי לתווך השלום כנ"ל והנה אהרן הכהן הוא היה רשאי לעשות כדבר הזה אף שאינו ממדת החסידות לרדו' איש מישראל אך אהרן הכהן שכל מעשיו היו לש"ש ולא היה עושה שום דבר בשביל דעתו ורצונו רק לרצון הש"י הוא היה יכול לעמוד לצורך שעה לשנות בדבר מדרכי עולם מפני דרכי שלום והבן זה שהוא כדומה ממש למשל הנ"ל וזה י"ל שמרמז ג"כ הפסוק שהתחלנו בו להורות לנו דרך הישרה איך להתנהג בו עם בני אדם והוא שאמר וכפר הכהן מלשון אכפרה פניו והיינו שהצדיק המיוחס בשם כהן כנזכר כמה פעמים יראה לקנח ולהדיח צואת כתמי ישראל ולטהרם מזוהמת חלאת טומאתם ואיזה כהן אשר ימשח אותו היינו שהש"י משחו לגדולה ויצו אותו להיות לנגיד על ישראל עמו שיש בידו להמית ולהחיות ואשר ימלא את ידו היינו רשותו כלומר שימל' כל רשותו וחפצו ורצונו רק לכהן תחת אביו שבשמים ולא יהיה לו שום רצון אחר ואיש צדיק כזה ולבש בגדי הבד בגדי הקודש היינו שרשאי לפעמים ללבוש א"ע בבחי' בגידות שלא כמדתו ומ"מ הם בגדי הקודש כיון שכל מעשיו הם רק לש"ש ויש בזה צורך לפעמים להתנהג עם ב"א בבחי' בגידת בוגדים כדי להכניעם ולהשפילם ולרודפם ולהכניעם תחת יד הקדושה כנ"ל וד"ל והמש"י:
פני דוד
רש"י
וכפר הכהן אשר ימשח וגו'. כַּפָּרָה זוֹ שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים אֵינָהּ כְּשֵׁרָה אֶלָּא בְּכֹהֵן גָּדוֹל (יומא ע"ג); לְפִי שֶׁנֶּאֶמְרָה כָל הַפָּרָשָׁה בְּאַהֲרֹן, הֻצְרַךְ לוֹמַר בְּכֹהֵן גָּדוֹל הַבָּא אַחֲרָיו שֶׁיְּהֵא כָמוֹהוּ: