פירוש על ויקרא 18:15

אשת בנך. לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא בְּשֶׁיֵּשׁ לְבִנְךָ אִישׁוּת בָּהּ, פְּרָט לַאֲנוּסָה וְשִׁפְחָה וְנָכְרִית (עי' ספרא):

אשת בנך היא לא אמרתי אלא בשיש לבנך אישות בה פרט לאנוסה ושפתה וכותית. בתורת כהנים ומה שדרשו גבי בת אשת אביך פרט לשפחה וכותית בלבד וכאן דרשו פרט לאנוסה שפחה וכותית משום דהתם רבי קרא האנוסה מבת אביך אף בת אנוסה במשמע כדלעיל ואלו הכא לא ומה שלא אמר גם כן פרט לחייבי כריתות דהא ליכא קרא לרבוינהו כי היכי דרבינהו מקרא דמולדת חוץ כדלעיל אפרשנו בסמוך בס"ד. ואם תאמר מאי שנא הכא דממעט מקרא דאשת בנך אף האנוסה שאין לבנך אישות בה ואלו גבי בת אשת אביך אינו ממעט האנוסה אם מפני שהאנוסה ריבה אותה הכתיב מקרא דבת אביך אף בת האנוסה במשמע כדלעיל הכא נמי שהאנוסה ריבה אותה הכתוב מקרא דכלתך אף האנוסה במשמע כמו שאמרו גבי אחותך אף האנוסה במשמע יש לומר שאני התם דהוו תרי קראי וכל אחד נדרש לעצמו וכיון שמהאחד משמע אף האנוסה ומהאחר משמע למעט אנוסה כדי שלא יסתור זה את זה דרשו שלא בא למעט אלא השפחה וכותית בלבד כדי לקיים שני המקראות אבל הכא שהרבוי והמיעוט שניהם במקרא אחד אין כל אחד נדרש לעצמו אלא קצתו מבאר לקצתו באי זו כלתך אמרתי באותה שיש לבנך אישות בה פרט לאנוסה ושפתה וכותית שאין לבנך אישות בהן וכך אמרו בפרק ארבע מיתות במתניתין דהבא על כלתו חייב עליה משום כלתו ומשום אשת איש ולחייב נמי משום אשת בנו אמר אביי פתח הכתוב בכלתו וסיים באשת בנו ללמדך זו היא כלתו וזו היא אשת בנו פירוש שאין כל אחד נדרש לעצמו עד שנא' שהוא חייב משום כלתו ומשום אשת בנו אלא שניהם דבר אחד הם שהרי פתח בזה וסיים בזה ועכ"ל שאינו אלא ללמד שזו היא כלתך זו היא אשת בנך ואין לחייב עליה משום כלתו ומשום אשת בנו כמו שמחייב עליה משום כלתו ומשום אשת איש:

ערות כלתך. כלתך – ולא כלת בנך ^לדואסורה רק מדרבנן, וזה משניות לעריות המבואר בסוגיא יבמות כ"א א' ולקמן פסוק י"ח. .
(יבמות כ"א ב')