פירוש על ויקרא 18:22

וטעם הזכור והבהמה מפורסם, כי הוא דבר נתעב ואיננו בקיום המינין, כי אדם ובהמה לא יולידו. וכתב ר' אברהם (אבן עזרא על ויקרא י״ח:כ״ב) אחר שמצאנו הן שכבתי אמש את אבי (בראשית יט לד), הנה לא תשכב אזהרה לשוכב ולנשכב ואם כדבריו למה לא היתה האשה בכלל ובכל בהמה לא תתן שכבתך כי הנשים בכלל האזהרות שבכל התורה אבל טעם שכבתי אמש את אבי בעבור שהן השוכבות כדי שיצא ממנו הזרע כידוע שהזרע יבא מן התנועה או מן הגוף כולו כמו שיתהווה הקצף בפיות הסוסים במרוצתם או שיתילד בגידים הקרובים משם ויאסף שם בסיבוב התנועה ויצא ואם לא שכבו אותו לא יצא ממנו זרע כי היה כאבן דומם בשכרותו:

ואת זכר לא תשכב וגו'. כתב הרמב"ן טעם הזכר והבהמה מפורסם כי הוא דבר נתעב ואינו בקיום המין כי אדם ובהמה לא יולידו. וכתב ר' אברהם אחר שמצאנו הן שכבתי אמש את אבי הנה לא תשכב אזהרה לשוכב ולנשכב. וכתב עליו הרמב"ן ואם כדבריו למה לא היתה האשה בכלל ובכל בהמה לא תתן שכבתך כי הנשים בכלל אזהרות בכל התורה אבל טעם שכבתי אמש את אבי בעבור שהן השוכבות כדי שיצא הזרע כי ידוע שהזרע יבא מן התנועה או מן הגוף כמו שיתהוה הקצף בפיות הסוסים במרוצתם או שיתילד בגידים הקרובים משם ויאסף שם בחמום התנועה ויצא ואם לא שכבו אותו לא יצא ממנו הזרע כי היה כאבן דומם בשכרותו:

ואת זכר. בוא"ו כך שמעתי ומייתי ליה הכי ביבמות סוף פ' הערל עיין תוספת י"ט וספר החינוך ובסנהדרין פרק ד' מיתות וסוף פ' הנשרפין ותורת כהנים פ' קדושים וכן דרש החכם כמה"ר משה נאגארא בספר לקח טוב שחיבר על התורה. ובמסרה גדולה יש ע"ב זוגים חד את וחד ואת וזה אחד מהם ואיש אשר ישכב את זכר משכבי אשה דפרשת קדושים ואת זכר לא תשכב משכבי אשה. והמדפיס עצמו כתב בפרשת קדושים ל' וא' ואת זכר ופה סתר דבריו ונשתבש בכל מה שכתב בין בפנים ובין מבחוץ וצריך לכתוב בפסוק ואת ובגיליון לית וא' את זכר והוא דפרשת קדושים וכן ראיתי במסורת כתיבת יד: