פירוש על ויקרא 18:24

אל תטמאו בכל אלה. אפילו בקריבה לגלות ערוה:

אל תטמאו בכל אלה. אמרו ז''ל (תו''כ) בין בכולן בין במקצתן. פירוש אפילו במקצתו, וכאילו אמר אל תטמאו באחת מכל אלה. וצריך לדעת למה דיבר הכתוב בסדר זה שהיה לו לומר אל תטמאו באחת מכל אלה כדי שלא יהיה מקום לטעות. עוד קשה מה שגמר אומר כי בכל אלה נטמאו הגוים והגוים אין לנו מקום לומר שלא נטמאו אלא באחת שהשטוף בזמה ידו בכל. גם משמעות בכל אלה נטמאו, יגיד שבכולן נטמאו ומעתה מה טעם נשמע אל הדבר אשר יצוה עליו שהכונה היא אל תטמאו בכולן:

אל תטמאו בכל אלה. [וכי בכל אלה לא יטמאו ובאחד מאלה יטמאו, אלא מאי בכל אלה] באחת מכל אלה ^עדמדלא כתיב אל תטמאו באלה, וכהאי גונא דריש בספרי ס"פ תצא לענין מדות ומשקלות כי תועבת ה' כל עושה אלה, יעו"ש. –
ועיין במכות כ"ד א', ר"ג כי מטי להאי קרא בכי, עושה אלה [ר"ל מצות התורה] לא ימוט לעולם (תהילים ט״ו:ה׳) עושה כולם הוא דלא ימוט הא עושה חדא מינייהו ימוט בתמיה, א"ל ר' עקיבא, מי כתיב עושה כל אלה, עושה אלה כתיב, אפי' חדא מינייהו, ר"ל אפי' מצוה אחת, דאי לא תימא הכי, כתיב קרא אחרינא, אל תטמאו בכל אלה, התם נמי הנוגע בכל אלה הוא דמטמא הא הנוגע בחד מינייהו לא מטמא, בתמיה, אלא לאו באחת מכל אלה ה"נ באחת מכל אלה. והפליאה מבוארת לעינים, דסותר עצמו מיניה וביה, דרוצה להביא ראיה דכל אלה פירושו כל אלה ואלה פירושו אפי' בחדא מינייהו, ומביא מפסוק דכתיב כל אלה ומפרש דאפי' חדא מינייהו, ולבד זה קשה מה שסיים הנוגע בכל אלה וכו' דנגיעה מאן דכר שמיה, והלא בפסוק זה לא איירי ולא שייך כלל ענין נגיעה.
ולכן נראה ברור שט"ס בגמ' וצ"ל פסוק אחר, ואולי צ"ל הפסוק דסוף פ' שמיני (י"א כ"ד) ולאלה תטמאו, ושם איירי בענין נגיעה, ובזה יתבאר הלשון והענין באופן נאות מאוד, ודו"ק. וע"ע במדרש שו"ט ס"ס ט"ו באה אגדה זו בסגנון אחר כלל.
וראינו לבאר כאן ענין האגדה שזכרנו דאפילו עושה אדם רק מצוה אחת נחשב לו בכלל לזכות גדול עד שעליו נאמר עושה אלה לא ימוט לעולם, ולכאורה אין ענין זה פשוט. ונראה הכונה ע"פ מ"ד בירושלמי קדושין פ"א ה"ט כל העושה מצוה אחת מטיבים לו ומאריכים את ימיו וכו', א"ר יוסי ב"ר בון, מי שיחד לו מצוה אחת, ור"ל שמפרש דברי המשנה שאין הכונה כל העושה מצוה אחת סתם עשיה אלא שמיחד לו מצוה אחת להחזיק ולעסוק בה בתמידות כמו מי שמחזיק במצות ת"ת בק"ח ג"ח וכדומה מן המצות הדורשות עסק תמידי, וזה באמת זכות גדול וכמ"ש במכילתא פ' בשלח פסוק אז ישיר כל המקבל עליו מצוה אחת באמונה כדאי הוא שתשרה עליו רוה"ק, וברבה קהלת עה"פ אוהב כסף שכל מי שאינו לוקח לו מצוה אחת למנה שמוסר נפשו עליה – גם זה הבל. והרמב"ם סוף מס' מכות בפיה"מ כתב מעקרי האמונה בתורה, כי כשיקיים אדם מצוה מתרי"ג מצות כראוי וכהוגן לשמה ומאהבה זכה בה לחיי עוה"ב, ובס' האמונות והדעות לר"ס גאון (מאמר זכות וחובה) כתב, כל מי שמיחד לו מצוה אחת להתחזק בה נקרא עובד ה', ובעקרים (פ' כ"ט מאמר ג') כתב, כי מצוה אחת בלבד תספיק לתת השלמות האנושי וכו' יעו"ש, וע' בס' חרדים סוף ה' א'. וע"פ זה י"ל כונת הגמרא בשבת ס"ג א' כל העושה מצוה אחת כמאמרה אין מבשרין אותו בשורות רעות וכו' וי"ל באור הלשון כמאמרה מלשון את ה' האמרת, והוא מענין קנין ויחוד, ור"ל שמיחד לו אדם מצוה אחת להתעסק בה בתמידות כמש"כ. וכן יש לכוין ע"פ זה מה ששאלו לרב יוסף אבוך במאי זהיר טפי (שבת קי"ח ב') ולא נתבאר תכונת השאלה, וי"ל ששאלוהו איזו מצוה לקח לו למנה להחזיק בה ביחוד, והשיב במצות ציצית.
ועפ"י כל אלה יתבארו דברי האגדה שזכרנו, ור"ל דאפילו המחזיק ועוסק רק מצוה אחת ביחוד ועסק נמרץ – לא ימוט לעולם, ואין להאריך עוד, ודו"ק. .
(סנהדרין פ"א א')