פירוש על ויקרא 19:4

אל תפנו אל האלילים ודרשו חז"ל אל תפנו אל מדעתכם יש להבין זה ע"פ שאמ' אא"ז זללה"ה על פסוק וסרתם ועבדתם אלקים אחרים פי' וסרתם תיכף כשסר האדם מדביקות מחשבתו בהש"י ועבדתם אלקים אחרים אזי עובד אלקים אחרים יחשב חלילה הגם שדבריו צריך לפני ולפנים מ"מ לפי קט שכלי אבאר בקיצור כי האדם העובד ה' בכל דרכיו ומקיי' בכל דרכיך דעהו שעושה הכל בדעת כמו אכילה ושתיה ושינה ודבוריו עם העולם בכדי לקרבן או בכדי להסיר ממנו העצבות או בכדי פרנסתו להחיות את נפשו בכדי שלא ימנענו מלעבוד ה' ואם הוא עושה זאת בדעת אזי הכל נעשה עבודת הקודש וכמו שאמרתי כבר שהם הנקראים חולין שנעשו על טהרת הקודש והם הם דברי חז"ל על ועלהו לא יכול אפילו שיחת חולין של ת"ח צריכין לימוד כי כל דבריהם היא תורה והנהגה ישרה חוץ לזה שיכולין למצוא בכל דבריהם חכמות נשגבות וכשעושה מעשיו חלילה שלא בדעת והשכל אזי נמשל כבהמות נדמה אף דברים טובים שעושה הם דברי שטות ולאולת יחשב וכמו שאמר הרב המגיד המנוח מוה' דוב בער זללה"ה כל ערום יעשה בדעת היינו אפילו עשיות גשמיות ואפילו ערמה שעושה הכל הוא בדעת קונו כמו אביגייל: וכסיל יפרוש היינו אפילו עושה דבר פרישות וקדושה אוולת יחשב אע"פ שהוא דבר מצוה וחכמה כמו שנים שאכלו פסחיהם וכו' ע"ש וכל האוילים נקראים רשעים כמו שקרא החכם שלמה המע"ה בספר משלי כל הרשעים בשם כסילים ואוילים כי אין אדם וכו' ואיש החכם הוא ממש להיפוך כנ"ל ודי בזה להעיר בחי' הדעת האיך הוא מעלה כל הדברים לשורשם ולחכמה יחשב ושורש הדברים הוא ענין עמוק כי הכל הוא לבוש השכינה כביכול ונ"ק אשר ירדו מטה ובדעת הוא מעלה אותם לשורשן והוא שאמר הכתוב אל תפנו וכו' פי' אל מדעתכם היינו מדעת לא תפרושו עצמכם מן האל כי אם ח"ו תפרושו רגע אחד מדביקות המקום ב"ה אזי יחשב לאלילים כמו שאמר אא"ז זללה"ה על וסרתם ועבדת' אלקים אחרים כנ"ל: ויש בזה רמז להבין גלות השכינה כביכול ר"ל וגאולתה גאולת עולם תהיה ללוים כי ע"י הדעת הוא הגאולה ולוים הוא לשון חיבור והמש"י:

אל תפנו אל האלילם. לְעָבְדָם; אֱלִילִים לְשׁוֹן אַל — כְּלֹא הוּא חָשׁוּב:

ואמר אל תפנו אל האלילם והוא מלשון ואם יפנה לבבך (דברים ל יז) אשר לבבו פונה היום (שם כט יז) יאמר שלא יפנה לבו באלילים להאמין שיהיה בהם תועלת או שיבאו העתידות אשר יתנבאו מהם אבל יהיו הם וכל מעשיהם אפס ותוהו בעיניו ולא תבא עתידות רק בגזרת עליון וכך אמרו רבותינו (שבת קמט) דיוקנות עצמן אסור להסתכל בהן משום שנאמר אל תפנו אל האלילים הכניסו אפילו ההסתכלות בהן בכלל האיסור שלא יתן דעתו בענינם כלל ואמר ואלהי מסכה לא תעשו לכם להזהיר עליהם משעת עשיה והאזהרות בעבודה זרה יבאו בתורה במקומות רבים ובמדרש ויקרא רבה (כד ה) הזכירו על הפרשה הזו רבי לוי אומר מפני שעשרת הדברות כלולין בתוכה אנכי ה' אלהיך (שמות כ ב) וכתיב הכא אני ה' אלהיכם לא יהיה לך (שם כ ג) וכתיב הכא ואלהי מסכה לא תעשו לכם לא תשא (שם כ ז) וכתיב הכא (ויקרא י״ט:י״ב) ולא תשבעו בשמי לשקר זכור את יום השבת (שם כ ח) וכתיב הכא ואת שבתותי תשמורו כבד את אביך ואת אמך (שם כ יב) וכתיב הכא איש אמו ואביו תיראו לא תרצח (שם כ יג) וכתיב הכא (ויקרא י״ט:ט״ז) לא תעמוד על דם רעך לא תנאף (שם כ יג) וכתיב הכא (ויקרא י״ט:כ״ט) אל תחלל את בתך להזנותה לא תגנוב (שם כ יג) וכתיב הכא (ויקרא י״ט:י״א) לא תגנבו לא תענה (שם כ יג) וכתיב הכא (ויקרא י״ט:ט״ז) לא תלך רכיל בעמך לא תחמוד (שם כ יד) וכתיב הכא ואהבת לרעך כמוך (ויקרא י״ט:י״ח) ע"כ במדרש: