מי השלוח
על כל קרבנך תקריב מלח. הוא היפך הטוב, כי לא ינוח להתפשט ולגדל הטוב, כי ארץ מליחה אינה מגדלת, אך הוא דבר שיוכל להתערב עם הטוב ולהוסיף טעם לטוב. ועל זה יקרא גם רב החובל מלח, לפי שמערבב המים, ומלח הוא לשון עירבוב, ועל ענין הזה נאמר וכל קרבן מנחתך במלח תמלח, היינו שידבק האדם להש"י את עצמו ולא ינתק ע"י שום דבר עוה"ז רק אדרבה יתברר דבקותו ביותר בטוב טעם ודעת. ולענין הזה מתייחס גם ענין אמציה מלך יהודא כאשר הכה את אדום עשרת אלף ועשרת אלף השליך מראש הסלע ויבקעו, ואח"כ עבד לאלהי אדום ושלח ליואש מלך ישראל לך נתראה פנים (דברי הימים ב' כ"ה,י"ז) והענין בזה כי אדום הוא ראשית הקליפה החשובה מכל האומות כדאיתא במס' ע"ז [ב':] שאדום נכנס מיד אחר ישראל משום דחשיבי, ואחר הקליפה הזאת מיד מתחיל שם ישראל. ולע"ע לא ניתן לישראל רשות עליהם רק לעתיד כמו שנתבאר במקומו. והריגת אמציה את העשרים אלף כי יש בקליפה עשר מדרגות כי זה לעומת זה, ועל זה רומז העשרים אלף היינו כל העשרה מדרגות מתתא לעילא ומעילא לתתא, והיה בדעתו מאחר שכ"כ גברה ידו עליהם בודאי כל מה שיעשה מעתה לא יסור לבבו מה', ולא יהיה בכח שום דבר רע להתגבר עליו כמו שיהיה לעתיד. ע"כ ניסה לעבוד את אלהי אדום ושלח ליואש מלך ישראל לך נתראה פנים, היינו אף שאני עשיתי דבר שנראה רע אעפ"כ אני דבוק בהש"י יותר ממך. והנה לא היה רצון הש"י בזה, לכן נענש ויואש מלך ישראל תפסו, ואעפ"כ נאמר שם [פסוק כ"ה] כי חי אמציה אחר מות יואש חמש עשרה שנה לרמוז כי בכל החמשה עשר מעלות שנמצא בישראל היה אמציה גדול מיואש, וחטאו לא היה רק לפי ערך גבול תפיסת אדם, כי המבין בעניני מלכות בית דוד, כל מלכי יהודא הם החביבים אצל הש"י מאוד מאוד וכל מעשיהם לא היו כפשוטם, והמבין בישעיה [ז', ג'] נאמר צא נא לקראת אחז נא הוא לשון בקשה, כמו אב שהרע לבנו ונתרחק ממנו ואח"כ משתדל האב לפייסו, וזה שאמר אחז לא אשאל ולא אנסה את ה' כבן המתחטא לפני אביו. וגם ענין מנשה היה כי נולד ביראה מופלגת עד שאין כח אנושי יכול לסבלו, ולכל מלך יש יראה גדולה אך לו היתה ביותר התגברות, וכל חטאו היה כי רצה להסיר היראה מאתו ובכל המקומות נתברר אליו יראת השם יתברך ביותר, חוץ מדהע"ה שנולד במדת אהבה והיה מדוגל בה כידוע.
מי השלוח
וכל קרבן מנחתך במלח תמלח ולא תשבית מלח ברית אלהיך מעל מנחתך על כל קרבנך תקריב מלח. מלח מורה על יראה וכמו שכתוב (שופטים ט',מ"ה) ויזרעה מלח, היינו שיש בזה יראה שלא תרצה להצמיח. וזה שהזהיר שיראת ה' יהיה ראשית דעת ולא יזוז ממנו היראה בכל מעשי המצות ותורה ותפלה והתקרבות להשי"ת. כי שלמה כלל כל התורה בספר משלי שהוא מלא עצות לעבודת השי"ת, וסיים שם (משלי ל"א,ל') אשה יראת ה' היא תתהלל, אף שבאמת יראת ה' היא אהבה ברורה וכדאיתא (תדבא"ר ג') יראתי מתוך שמחתי על כל זה בהכרח שיהיו כל המעשים כלולים ביראה, כענין שאיתא (ירושלמי ברכות פ' הרואה ה"ה) דע שאתה ירא, וזהו פירש על כל קרבנך תקריב מלח, היינו בכל התקרבותך תורה ועבודה ומצות יהיו ביראה ובזה יתקיים הכל כדכתיב (תהלים י"ט,י') יראת ה' טהורה עמדת לעד.
רש"י
מלח ברית. שֶׁהַבְּרִית כְּרוּתָה לַמֶּלַח מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית, שֶׁהֻבְטְחוּ הַמַּיִם הַתַּחְתּוֹנִים לִקָּרֵב בַּמִּזְבֵּחַ בַּמֶּלַח וְנִסּוּךְ הַמַּיִם בֶּחָג: