פירוש על ויקרא 22:10

לא יאכל קדש. בִּתְרוּמָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר, שֶׁכָּל הָעִנְיָן דִּבֵּר בָּהּ:

וכל זר לא יאכל קדש - תרומה.

תושב כהן ושכיר תושבו של כהן ושכירו. לא תושב שהוא כהן וכן שכיר דאטו מפני שנהיה תושב או שכיר שהוא קנוי קניין עולם או קנוי קנין שנים הפסיד כהונתו שלא יאכל קדש אלא בתושבו של כהן ושכירו קמיירי שהוא העבד העברי הקנוי לו קנין עולם דהיינו עד היובל או הקנוי לו קנין שנים דהיינו עד שש שאינו אוכל בתרומה ואע"פ שכל מקנת כספו של כהן אוכלים בתרומה כדכתיב בתריה וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו ה"מ מי שגופו קנוי אבל עבד עברי בא הכתוב ולמדך כאן שאין גופו קנוי לאדניו לאכול וא"ת לכתוב רחמנא תושב וליתי שכיר מיניה בק"ו ומה תושב שהוא קנוי קניין עולם אינו אוכל בתרומה שכיר שאינו קנוי אלא קנין שנים לא כל שכן כבר תרצו זה בתורת כהנים ומייתי לה בפרק קמא דקדושין אילו כן הייתי אומר תושב זה קנוי קניין שנים אבל קנוי קנין עולם אוכל בא שכיר ולמד על תושב שאף על פי שקנוי קנין עולם אינו אוכל דעל כרחך חד מנייהו לקנוי קנין עולם הוא דאתא ומאחר שנכתבו שניהם משמעות דקנוי קנין עולם מתושב אתיא שהוא מיושב אצלו יותר מן הקנוי לשש שנים: