פירוש על ויקרא 22:20
ספורנו
כל אשר בו מום לא תקריבו כי לא לרצון יהיה לכם. כענין הירצך או הישא פניך ואחר שהזהיר על העולה שהיא קדשי קדשים שיהיה זכר ושלא יהיה בו מום ובאר שזה אינו מחוייב זולתי בבקר ובצאן כאמרם ז"ל תמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעופות. אמר:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
תורה תמימה על התורה
כל אשר בו מום. לרבות בעל מום עובר קיגמפרש הלשון כל אשר בו מום, כמו כל מום אשר בו, והיינו אפילו מום עובר, ואין חילוק בין מום קבוע למום עובר לענין הקדש והקרבה אע"ג דבפרטים אחרים יש חילוק כמבואר בחולין ק"ל א' ובכ"מ.
.
(תו"כ)
(תו"כ)
Ask RabbiBookmarkShareCopy
רלב"ג ביאור המלות
כל אשר בו מום לא תקריבו. לפי שכבר תקרא הקרבה הקדשת הבהמה בנדבה או הפרשת הבהמה לשלם הנדר והוא מבואר מצד הוראת הגדר וממה שנזכר בפרשת ויקרא מזה הנה יתבאר מזה שהמקדיש בהמה בעל מם למזבח עובר בלאו:
Ask RabbiBookmarkShareCopy