פירוש על ויקרא 24:13

פס'. וידבר ה' אל משה לאמר. דבור זה לשון קשה. הוצא את המקלל אל מחוץ למחנה. מלמד שבית דין מבפנים ובית הסקילה מבחוץ. ואמרו רבותינו ז"ל מאי טעמא אי בעית אימא כי היכי דתהוי ליה זכותא ואי בעית אימא כי היכי דלא מתחזו בית דין רוצחין. וחוץ לשלש מחנות הוה ואי נפיק בית דין חוץ לג' מחנות עבדי להו בית הסקילה חוץ לג' מחנות. וסמכו כל השומעים. אלו העדים. כל. אלו הדיינים. וסמכו כל השומעים את ידיהם על. סומכין את ידיהם עליו ואומרים לו דמך בראשך אתה גרמת לכך. ירגמו אותו. ערום היה נסקל. אותו. ולא האשה. כל העדה. במעמד כל העדה וכן נאמר בעכן (יהושע ז) וכל ישראל עמו כדי ליראם:

הוצא את המקלל אל מחוץ למחנה: פירשו בסנהדרין (דף מב:) חוץ לג' מחנות, דמשה הוי יתיב במחנה לויה ואחר כך אמר "אל בני ישראל..ויוציאו אל מחוץ למחנה" שהוציאו אותו גם ממחנה שלהם שהיא מחנה ישראל. כן פירש רב פפא. ועיין שם עוד ועיין מה שכתבנו ויקרא (סימן רלד). והנה גם במקושש אמר "ויוציאו אותו כל העדה אל מחוץ למחנה" והרא"ם שם הקשה הלא נילף ממקלל. ונראה שדנו את המקלל תחלה ונשארו הבית דין קבועים חוץ למחנה לדון את המקושש אחר כך וכמו שכתוב שם "ויקריבו אותו אל משה ואל אהרן ואל כל העדה" ופירש ר' חני משום ר"א בספרי שם שבבית המדרש היו יושבים כי היו מקובצים משה והסנהדרין מדין המקלל [שלא יכלו לדין שניהם כאחד כנ"ל (סימן רלז)], ובזה אמר בסנהדרין שם דאי נפיק בית דין ויתיב חוץ לשלש מחנות עבדינן בית הסקילה חוץ לבית דין וכולי. ועיין ברמב"ם (פרק יב מהלכ' סנהדרין סוף הלכה ג) ובלחם משנה שם דשיעור זה היה גם כן כמרחק ג' מחנות וזה נלמד ממקושש, וז"ש בספרי שם "ויוציאו אותו" – מלמד שכל חייבי מיתות נהרגים חוץ לבית דין, והוא לימוד אחר שלא נלמד ממקלל, ודו"ק.