פירוש על ויקרא 24:16

היא שצונו להאמין יראתו יתעלה ולהפחד ממנו, ולא נהיה ככופרים ההולכים בשרירות לבם ובקרי אבל נירא ביראת ענשו בכל עת וזהו אמרו את ה' אלהיך תירא, ובגמרא (סנהדרין נ"ו) אמרו על דרך ויכוח באמרו ונוקב שם ה' מות יומת ואימר פירש דכתיב אשר נקבו בשמות ואזהרתיה מן את ה' אלהיך תירא, רוצה לומר אולי אמרו ונוקב שם ה' הוא שיזכיר השם לבד מבלתי שיברך, ואם תאמר אי זה עון בזה נאמר כי הוא עזב היראה כי מיראת השם שלא יזכיר שמו לבטלה, היה המענה על זאת השאלה ודחיית זה המאמר ואמר חדא דבעינא שם בשם וליכא, ורוצה לומר שיברך השם בשם כמו שאמרו יכה יוסי את יוסי, ועוד אזהרת עשה היא וכל אזהרת עשה לא שמה אזהרה, רוצה לומר שזה שאמרת אזהרתיה מאת ה' אלהיך תירא אינו אזהרה כי הוא צווי והוא מצות עשה ואין מזהירין בעשה. הנה נתבאר לך כי אמרו את ה' אלהיך תירא זו מצות עשה. (בפרשת עקב, מדע הלכות יסודי התורה):

השאלה הט' באמרו משפט אחד יהיה לכם ולגר וגו' כי זה המאמר הוא ג"כ כפול לפי שכבר נאמר למעלה כגר כאזרח בנקבו שם יומת. ולמה נשנה כאן ענין הגר:

א"ר יוחנן שבעה מצות נצטוה אדם הראשון. (מד) ויצו. אלו הדינים. וכן הוא אומר כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו לשמור דרך ה' לעשות צדקה ומשפט (בראשית יח יט). ה' זו ברכת השם וכה"א ונוקב שם ה' מות יומת (ויקרא כד טז). אלהים. זו ע"ז. שנא' לא יהיה לך אלהים אחרים על פני (שמות כ ג). על האדם. זו שפיכת הדמים. שנא' שופך דם האדם באדם דמו ישפך (בראשית ט ו). לאמר. זה גילוי עריות. וכן הוא אומר לאמר הן ישלח איש את אשתו (ירמיה ג א). מכל עץ הגן. ולא גזל. אכל תאכל. ולא אבר מן החי. כי כל אלה הן מצות הדעת. שאפי' לא נתנה תורה לישראל נוהגין היו בהם הדורות לשמרן מדעתן. וכן הוא אומר באברהם כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט (בראשית יח יט). כי אנשי דור המבול מפני החמס נתחתם עליהם גזר דין שלא היו נוהגין על המשפטים. ברכת השם. עברו דור הפלגה ולקו שנא' ונעשה לנו שם (בראשית יא ד). שכפרו בעיקר. ע"ז הי' זריז בו איוב. שנא' אם אראה אור כי יהל וירח יקר הולך ויפת בסתר לבי ותשת ידי לפי גם הוא עון פלילי כי כחשתי לאל ממעל (איוב לא כו כז). שלא עבד לא לשמש ולא לירח. מכלל שהיו אחרים עובדים. שפיכת דמים נענש בו קין. גילוי עריות נענש בו אבימלך. דכתיב השב אשת האיש (בראשית כ ז). ואומר ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים (שם לט ט). גזל הוא החמס. אבר מן החי. שנא' אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו (שם ט ד). וכל אלה שהוזכרנו עונשן לא ענש הקב"ה אלא אם כן הזהיר. למדנו כי נצטוה אדם הראשון בכל אלה.