פירוש על ויקרא 24:20

כן ינתן בו. פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁאֵינוֹ נְתִינַת מוּם מַמָּשׁ אֶלָּא תַּשְׁלוּמֵי מָמוֹן, שָׁמִין אוֹתוֹ כְּעֶבֶד, לְכָךְ כָּתוּב בּוֹ לְשׁוֹן נְתִינָה — דָּבָר הַנָּתוּן מִיָּד לְיָד (בבא קמא פ"ד; כתובות ל"ב):

שמין אותו כעבד. מה היה שוה בלתי המום ומה הוא שוה עם אותו המום ומשלם הפחת זהו דוקא דמי הנזק אבל חוץ מזה משלם עוד ד' דברים צער רפוי שבת ובשת כמבואר משאר המקראות:

כן ינתן בו. אין נתינה זו אלא ממון, מאי טעמא, מכדי כתיב ואיש כי יתן מום בעמיתו כאשר עשה כן יעשה לו, כן ינתן בו למה לי, ש"מ ממון ^נגור"ל דשמין אותו כעבד כמה היה שוה בלא מום ובכמה נפחת עתה במומו. ועיין בכתובות ל"ג ב' דמשמע שם דעיקר הדיוק כאן אינו מיתור הלשון אלא רק מדשינה כאן לכתוב לשון נתינה תחת לשון עשיה שבראש הפסוק, ונתינה מורה על דבר הניתן מיד ליד ומאי ניהו ממון, ושם מבואר דאפילו מ"ד כל היכי דאיכא ממון ומלקות מילקא לקי וממונא לא משלם, אבל בחובל בחבירו מודה דממונא משלם ולא לקי, משום דבפירוש ריבתה תורה כאן לתשלומין כדמפרש מלשון כן ינתן בו, ורק היכי שהכהו הכאה שאין בה שוה פרוטה לוקה, כיון שאין בה חיוב ממון, וע' בחו"מ סי' ת"כ, וכלל דרשה זו נתבאר אצלנו בס"ד בפ' משפטים, יעו"ש. .
(ב"ק פ"ד א')