פירוש על ויקרא 24:5

ולקחת סלת. גם זה נראה שנאמר אחר ששלמה קצבת לחם הפנים של נדבת המשכן המבוארת בספור ויביאו את המשכן אל משה:

ואפים. בכל ספרים מדוייקים מלרע שלא כמנהג וכ"כ ן' עזרא ומכלול משקל פעלת ולא כהגהת לוית חן ז"לש ואפית אתה וכן וחצית את המלקוח (במדבר ל״א:כ״ז) מלרע בפשט א' לקריאת ב"נ ולקריאת ב"א שאנו סומכים על קריאתו מלעיל בשני פשטין וכן ועשית עטרות (זכריה ו׳:י״א) לב" מלרע ולב"א מלעיל ע"כ ובעל הגהה נשתבש במשמעות דברי המכלול עיין עליו כי משם תראה טעותו מפורסם:

ולקחת סולת וגו'. ת"ר, סולת ואפית – מלמד שנקחת סולת, ומניין שאפילו חמין, ת"ל ולקחת – מכל מקום ^זנראה דדריש דמה דכתיב ולקחת סולת שאין הקפידא על ההבאה רק על הלקיחה לשעה הדרושה, והיינו שאפשר להביא גם חטין רק שיקחו מהם סולת לאפות, וי"ל דמדייק כן מדלא כתיב. ויקחו אליך כמו דכתיב לעיל בשמן ובכ"מ, אלא משמע שהם יכולים להביא מה שירצו ואפי' חטין רק הוא יקח סולת לאפות, וחידוש על הרמב"ם בהלכות תמידין שהשמיט כל דין זה. , יכול אף בשאר מנחות כן, ת"ל ואפית אותה ^חודרשינן אותה ניקחת בחטין ואין אחרת ניקחת בחטין. וטעם החילוק בין לחם הפנים לשאר מנחות לענין זה, מפרש בגמ' משום דלחם הפנים הם כ"ד עשרונות כמבואר בפרשה, ולפי שהן בכל שבת ושבת ועולין לדבר גדול הותר לקנותו מן החטין כדי שיביא לחם בזול יותר משאם היו לוקחין סולת מן התגר, שהקונה סולת קונה אותה ביוקר והתורה חסה על ממונם של ישראל, אבל שאר מנחות שהן דבר מועט ואין באות תדיר לא הותרו לקנות כ"א סולת. .
(מנחות ע"ו ג')