אוהב ישראל
והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלהים וגו'. ופירש"י ז"ל אטייל עמכם בג"ע כו'. יכול לא תיראו ממני ת"ל והייתי לכם לאלהים. י"ל בהעיר לב. כי לכאורה יפלא מה שייכות יש הטיול בג"ע לתיבות אלו והתהלכתי בתוככם. וגם מהו זה שסיים רש"י ז"ל יכול לא תיראו ממני וכי יעלה כזאת על דעת שום נברא שלא לירא ממנו ית' ח"ו:
אדרת אליהו (ר' יוסף חיים)
והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם. יובן בס"ד כי עובדי ע"ז טוענים מתוך גדולת העבד ניכר גדולת רבו ולכן הם משתחוים לשמש ולירח ולכל צבא השמים ואמנם הבל יפצה פיהם דהשכינה שורה בארץ ג"כ גם ידוע שהקב"ה מלא כל הארץ כבודו וא"כ איך חולקים כבוד לעבד בפני רבו והנה מה שהקב"ה השרה שכינתו בישראל בפומבי הנה מזה לא יוכלו להכחיש או"הע בהשראת שכינה למטה וממילא לא יוכלו להכריח את ישראל לעבוד כמותם וז"ש והתהלכתי בתוככם בפומבי ובזה אז והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם ולא תבואו לעבוד ע"ז ולהתערב עם הגוים מכח טענת מתוך גדולת העבד ניכר גדולת רבו כי נסתרה טענה זו משום דאין חולקין כבוד לעבד לפני רבו:
תפארת שלמה
(מכי"ק)
והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלהים וכו' אני ה' אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים מהיות להם עבדים ואשבור מוטות עולכם ואוליך אתכם קוממיות. יתור הלשון מהיות להם עבדים שזהו ידוע שהיו ישראל עבדים במצרים. ונראה עפ"י פשוט. דהנה אמרו חכז"ל באבות פ"ב יפה תלמוד תורה עם דרד ארץ שיגיעת שניה' משכחת עון. י"ל עפ"י מ"ש רז"ל במס' ברכות על פסוק ודי זהב אמר משה בשביל כסף וזהב שהרבית להם גרם להם שיעשו את העגל אין ארי נוהם מתוך קופה של תבן אלא מתוך קופה של בשר ורם לבבך ושכחת את ה' וע"ז אמרו יאי עניותא לישראל וא"כ הסבלו' והעבדו' יפה לישראל. וכן אמרו בפ' זו או אז יכנע לבבם הערל. דהיינו שאמר לפני זה והבאתי אותם בארץ אויביהם עי"ז יכנע לבבם וא"כ זה הפי' יפה ת"ת עם ד"א היינו היגיעה שעל הפרנסה שיגיעת שניהם משכחת עון שע"י העמל והדאגות של פרנסה אינם באים להרהורי עבירה. ולדעתי אפשר שזה היתה כוונת הקב"ה שיעבדו ישראל למצרים שאז לא הי' לישראל שום תורה ואם עכשיו שיש לנו תורה ואדם עוסק בתורה אמרו שיפה ת"ת עם ד"א מכ"ש אז שלא היה להם תורה ומה היו עושים לכן הכביד עליהם עול השיעבוד. אך כ"ז אמרו בתלמוד תורה לחוד. אבל במקבל עליו עול תורה אמרו באבות כלהמקבלעליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ. דלכאורה סותר משנה זו להמשנה הנ"ל שיפה ת"ת עם ד"א. אבל באמת יש חילוק בין הני תרי משניות שכאן אמר יפה ת"ת עם ד"א וכאן אמר המקבל עליו עול תורה דהיינו אם האדם מקבל עליו עול מלכות שמים אזי אפי' אם יהי' לו כל טוב אינו אוכל יותר מדאי וכמו שמצינו ברבינו הקדוש שהי' לו תורה וגדולה במקום אחד ואעפ"כ אמר בשעת מיתתו שלא נהנה אפי' באצבע קטנה וכן מצינו כמה קדושים וזה קאי עול תורה. דהיינו הקדושים שהקב"ה יודע אשר העשירות לא יזיק לו כלל. אזי אדרבא מעבירין ממנו עול דרך ארץ שהקב"ה ממציא לו פרנסתו ומלאכתו נעשית ע"י אחרים. אבל בכאן מיירי באדם שלומד תורה. ואם הי' לו פרנסה בניקל היה רם לבבו מאחיו. בזה אמרו יפה ת"ת עם ד"א. ובזה יש ליתן טעם מה ששבט לוי היו בני חורין במצרי' ולא היו עובדי' כלל. שהם היו מקבלים עליהם עול מלכות שמים. ועול התורה במצרים לכן היו מעבירים מהם עול ד"א. (וכעין זה מצאתי בס' מדרש שמואל). ולדעתי יש לפרש בזה הפסוק הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ויצא העם כו' למען אנסנו הילך בתורתי אם לא. ופרש"י למען אנסנו אם ישמרו המצות התלוים בו וכו' ולדעתי יש לפרש בדרך פשוט. דהנה ידוע מכמה בנ"א שבשעה שהם בדחקות ח"ו בפרנסה הם עובדים את השם אבל בראותם כי יש להם הרווחה אזי הם רעי' בתכלית העבירות כמו שמצינו בפרעה כמ"ש וירא פרעה כי היתה הרווחה ויכבד את לבו וא"כ עיקר הידיעה היא אם הוא ירא שמים לאמיתו הוא בעת שיש לו פרנסה בריווח אבל בעת הדוחק אף שאינו עובר עבירות עדיין אין לנו ידיעה ברורה מה בלבו אפשר אם הי' לו פרנסה בריווח הי' עושה ח"ו כל העבירות שבעולם ולזה אמר הקב"ה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים שיהי' להם פרנסה בלי שום דאגה בעולם למען אנסנו הילך בתורתי אם לא שאם יהי' להם פרנסה יהי' הנסיון בידיעה ברורה אבל לא כן אם לא יהי' להם פרנסה לא יבורר הדבר מה שבלבם כר'ל. וז"ש בתהלים קי"ב אשרי איש ירא את ה' במצותיו חפץ מאד. אם הוא ירא שמים לאמיתו. אזי הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד. כלומר אף שיש לו הון ועושר בביתו מ"מ צדקתו עומדת לעד. וא"כ שיעבוד שהי' במצרים הי' למען יכנע לבבם ולא יבואו לידי עבירות. היינו כל זמן שלא הי' עדיין תורה בעולם הי' מוכרח השיעבוד. אבל כשהגיע זמן תורה אמר אלהיסתעבדוןאת האלהים על ההר הזה שמעול השיעבוד יבואו לידי מלכות שמים שמי שאינ מקבל עליו עול התורה נותני' עליו עול מלכות ועול ד"א. זה אינו מטעם עונש רק זה הוא לטובתו כיון שאינו מקבל עול התורה מוכרח להיות עליו עול אחר שאל"כ הרי אמרו שחוק וקלות ראש היינו בנ"א שאין להם שום דאגה בראשם מרגילין לערוה. וא"כ רצה הקב"ה ליטול מהם עול השיעבוד ועול מלכות ואמר למשה עול אחר דהיינו עול התור'. ובזה פרשתי הכתוב ואם לא תשמעו לי כו' שאינם רוצים לקבל עול התורה אזי נותנין עליו עול מלכות ולזה ונתתי אותם בארץ אויביהם או אז יכנע לבבם הערל. וזה כוונת הכתוב שהתחלנו שהקב"ה הבטיח להם לישראל שיתן להם כל הברכות ולא יהיה להם שום גלות ועול פרנסה. ואם תאמר שמא ח"ו יהיה היזק מזה שיבואו ח"ו לעבירות לזה אמר אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים מהיות להם עבדים אף שבאמת הי' לבנ"י לטובה גדולה בעבדות של מצרים כנ"ל. מ"מ גאלתי אתכם ע"מ לקבל עליכם עול התורה. ולזה אמר ואשבור מוטות עולכם ואולך אתכם קוממיות בקומה זקופה כמו שפרש"י ואעפ"כ לא יזיק אתכם. וזה הבטחה גדולה לישראל בעוה"ז ובעוה"ב:
והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלהים וכו' אני ה' אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים מהיות להם עבדים ואשבור מוטות עולכם ואוליך אתכם קוממיות. יתור הלשון מהיות להם עבדים שזהו ידוע שהיו ישראל עבדים במצרים. ונראה עפ"י פשוט. דהנה אמרו חכז"ל באבות פ"ב יפה תלמוד תורה עם דרד ארץ שיגיעת שניה' משכחת עון. י"ל עפ"י מ"ש רז"ל במס' ברכות על פסוק ודי זהב אמר משה בשביל כסף וזהב שהרבית להם גרם להם שיעשו את העגל אין ארי נוהם מתוך קופה של תבן אלא מתוך קופה של בשר ורם לבבך ושכחת את ה' וע"ז אמרו יאי עניותא לישראל וא"כ הסבלו' והעבדו' יפה לישראל. וכן אמרו בפ' זו או אז יכנע לבבם הערל. דהיינו שאמר לפני זה והבאתי אותם בארץ אויביהם עי"ז יכנע לבבם וא"כ זה הפי' יפה ת"ת עם ד"א היינו היגיעה שעל הפרנסה שיגיעת שניהם משכחת עון שע"י העמל והדאגות של פרנסה אינם באים להרהורי עבירה. ולדעתי אפשר שזה היתה כוונת הקב"ה שיעבדו ישראל למצרים שאז לא הי' לישראל שום תורה ואם עכשיו שיש לנו תורה ואדם עוסק בתורה אמרו שיפה ת"ת עם ד"א מכ"ש אז שלא היה להם תורה ומה היו עושים לכן הכביד עליהם עול השיעבוד. אך כ"ז אמרו בתלמוד תורה לחוד. אבל במקבל עליו עול תורה אמרו באבות כלהמקבלעליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ. דלכאורה סותר משנה זו להמשנה הנ"ל שיפה ת"ת עם ד"א. אבל באמת יש חילוק בין הני תרי משניות שכאן אמר יפה ת"ת עם ד"א וכאן אמר המקבל עליו עול תורה דהיינו אם האדם מקבל עליו עול מלכות שמים אזי אפי' אם יהי' לו כל טוב אינו אוכל יותר מדאי וכמו שמצינו ברבינו הקדוש שהי' לו תורה וגדולה במקום אחד ואעפ"כ אמר בשעת מיתתו שלא נהנה אפי' באצבע קטנה וכן מצינו כמה קדושים וזה קאי עול תורה. דהיינו הקדושים שהקב"ה יודע אשר העשירות לא יזיק לו כלל. אזי אדרבא מעבירין ממנו עול דרך ארץ שהקב"ה ממציא לו פרנסתו ומלאכתו נעשית ע"י אחרים. אבל בכאן מיירי באדם שלומד תורה. ואם הי' לו פרנסה בניקל היה רם לבבו מאחיו. בזה אמרו יפה ת"ת עם ד"א. ובזה יש ליתן טעם מה ששבט לוי היו בני חורין במצרי' ולא היו עובדי' כלל. שהם היו מקבלים עליהם עול מלכות שמים. ועול התורה במצרים לכן היו מעבירים מהם עול ד"א. (וכעין זה מצאתי בס' מדרש שמואל). ולדעתי יש לפרש בזה הפסוק הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ויצא העם כו' למען אנסנו הילך בתורתי אם לא. ופרש"י למען אנסנו אם ישמרו המצות התלוים בו וכו' ולדעתי יש לפרש בדרך פשוט. דהנה ידוע מכמה בנ"א שבשעה שהם בדחקות ח"ו בפרנסה הם עובדים את השם אבל בראותם כי יש להם הרווחה אזי הם רעי' בתכלית העבירות כמו שמצינו בפרעה כמ"ש וירא פרעה כי היתה הרווחה ויכבד את לבו וא"כ עיקר הידיעה היא אם הוא ירא שמים לאמיתו הוא בעת שיש לו פרנסה בריווח אבל בעת הדוחק אף שאינו עובר עבירות עדיין אין לנו ידיעה ברורה מה בלבו אפשר אם הי' לו פרנסה בריווח הי' עושה ח"ו כל העבירות שבעולם ולזה אמר הקב"ה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים שיהי' להם פרנסה בלי שום דאגה בעולם למען אנסנו הילך בתורתי אם לא שאם יהי' להם פרנסה יהי' הנסיון בידיעה ברורה אבל לא כן אם לא יהי' להם פרנסה לא יבורר הדבר מה שבלבם כר'ל. וז"ש בתהלים קי"ב אשרי איש ירא את ה' במצותיו חפץ מאד. אם הוא ירא שמים לאמיתו. אזי הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד. כלומר אף שיש לו הון ועושר בביתו מ"מ צדקתו עומדת לעד. וא"כ שיעבוד שהי' במצרים הי' למען יכנע לבבם ולא יבואו לידי עבירות. היינו כל זמן שלא הי' עדיין תורה בעולם הי' מוכרח השיעבוד. אבל כשהגיע זמן תורה אמר אלהיסתעבדוןאת האלהים על ההר הזה שמעול השיעבוד יבואו לידי מלכות שמים שמי שאינ מקבל עליו עול התורה נותני' עליו עול מלכות ועול ד"א. זה אינו מטעם עונש רק זה הוא לטובתו כיון שאינו מקבל עול התורה מוכרח להיות עליו עול אחר שאל"כ הרי אמרו שחוק וקלות ראש היינו בנ"א שאין להם שום דאגה בראשם מרגילין לערוה. וא"כ רצה הקב"ה ליטול מהם עול השיעבוד ועול מלכות ואמר למשה עול אחר דהיינו עול התור'. ובזה פרשתי הכתוב ואם לא תשמעו לי כו' שאינם רוצים לקבל עול התורה אזי נותנין עליו עול מלכות ולזה ונתתי אותם בארץ אויביהם או אז יכנע לבבם הערל. וזה כוונת הכתוב שהתחלנו שהקב"ה הבטיח להם לישראל שיתן להם כל הברכות ולא יהיה להם שום גלות ועול פרנסה. ואם תאמר שמא ח"ו יהיה היזק מזה שיבואו ח"ו לעבירות לזה אמר אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים מהיות להם עבדים אף שבאמת הי' לבנ"י לטובה גדולה בעבדות של מצרים כנ"ל. מ"מ גאלתי אתכם ע"מ לקבל עליכם עול התורה. ולזה אמר ואשבור מוטות עולכם ואולך אתכם קוממיות בקומה זקופה כמו שפרש"י ואעפ"כ לא יזיק אתכם. וזה הבטחה גדולה לישראל בעוה"ז ובעוה"ב: