בעלי ברית אברם
ואם לא תשמעו לי וגו׳. יש להתבונן מה טעם חלק התוכחות הללו לשתי פרשיות חלק א׳ עד ואם בזאת לא תשמעו לי ומשם פרשה אחרת עד הסוף. ג״כ מה טעם כל אלו הענינים שאומר ואם עד אלה לא תשמעו לי. ואם תלכו עמי קרי וגו׳ ואם באלה לא תוסרו לי וגו׳. ויש לפרש שבכאן רמז להם רמז על חרבן שני מקדשים. בפרשה הראשונה רמז. מה שאירע להם במקדש ראשון ובפרשה השניה רמז למה שאירע להם במקדש שני ולכן במקדש ראשון בפ׳ ראשונה דאז מה שאירע להם במקדש ראשון ושברתי את גאון עוזכם שהוא רמז לבית המקדש כמו שדרשו בת״כ ובמקדש שני אמר בפרשה שניה והשמותי את מקדשיכם וגו׳ ואמר מקדשיכם לשון רבים שבחרבן בית שני נתעורר להם צער חרבן בית ראשון וכאילו נחרבו שניהם ובגלות בית ראשון חלקו לד׳ חלקים כנגד ד׳ גליות שגלו. א׳ בני גד ובני ראובן שגלו תחלה. והב׳ זבולון ונפתלי כמו שנאמר כעת הראשון הקל ארצה זבולון וארצה נפתלי. ואח״כ שאר עשרת השבטים. ואח״כ יהודה ובנימן. ואם נפשך לומר שזבולון ונפתלי אם שאר עשרת השבטים הם גלות א׳ ונמנה גלות יהויקים וגלות צדקיהו בשתי גליות ולזה אמר בסוף והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית ואמרו רז״ל ויש נקם שאינו בברית וזה רמז לסימוי עיניו של צדקיהו הרי נרמז בכאן בסוף גלות צדקיהו. ובאותם הד׳ חלקים שאמר בהם ואם עד אלה לא תשמעו לי. ואם הלכו עמי קרי וגו׳ ואם באלה לא תוסרו לי וגו׳ רמז בהם ד׳ גליות שהזכרנו ולכן אמר בהם ויספתי ליסרה וגו׳ והגלות האחרון של בית שני ואתכם אזרה בגוים שהוא גלות גדול שפזרם בכל העולם מה שלא היה בגלות ראשון. (הרס״ו זללה״ה):
פענח רזא
ואם לא תשמעו לי להיות עמלים בחקי ותורותי, לי, מה ת"ל לי אלא ר"ל במרד ובמעל, כמי שמכיר את רבו ומתכוין למרוד בו, מצאתי:
פענח רזא
ואם" עד" אלה" וגו' ס"ת מדה לומר שמדה כנגד מדה לא בטלה (ולכן הוא רמוז בס"ת לומר דלא בטלה עד סוף האחרון וזיבולא בתרייתא):