תורה תמימה על התורה
ואם באלה. בעון שבועת שקר ושבועת שוא וחילול השם וחילול שבת חיה רעה רבה ובהמה כלה ובני אדם מתמעטין והדרכים משתוממין, שנאמר ואם באלה לא תוסרו לי, אל תקרא באלה אלא באָלָה, וכתיב והשלחתי בכם את חית השדה וכתיב בשבועת שקר (פ' קדושים) ולא תשבעו בשמי לשקר וחללת את שם אלהיך, ובחלול השם כתיב (פ' אמור) ולא תחללו את שם קדשי, ובשבת כתיב (פ' תשא) מחלליה מות יומת, ויליף חילול חילול משבועת שקר לגטעם הדרשה אל תקרא באלה אלא באָלָה יתכן דמדייק משום דלשון זה משונה משאר הלשונות שבפרשה זו, ואם עד אלה, ואם תלכו עמי בקרי, ואם בזאת וגו', ולכן דריש ע"ד אסמכתא מדכתיב ואם באלה שהוא לשון אלה ושבועה, ויש במשמעות שם אלה גם שבועת שקר, וכתיב בשבועת שקר וחללת ובשבת וחה"ש כתיב חלול וגמרינן משבועה וכדמפרש. –
ומה דנקט בבהמה לשון כליה ובאדם לשון התמעטות י"ל ע"ד לשק הכתוב הקודם והשלחתי בכם את חית השדה והכריתה את בהמתכם והמעיטה אתכם, דנקט ג"כ בבהמה לשון כרת דהיינו כליה ובאדם לשון התמעטות. ובטעם לשון זה כתב רש"י בפסוק הנ"ל משום דבהמות מבחוץ ואנשים מבפנים, וכונתו משום דאנשים כיון שהם בפנים העיר אין חיה שולטת בהם כמו בבהמות שהן מחוץ לעיר בשדות. ואמנם לו"ד י"ל בטעם דיוק לשונות אלו ע"פ מ"ש בריש ב"ק ב' ב' אדם דאית ליה מזלא כו' בהמה לית לה מזלא, יעו"ש ברש"י ב' פירושים וצרף לכאן. .
(שבת ל"ג א')
ומה דנקט בבהמה לשון כליה ובאדם לשון התמעטות י"ל ע"ד לשק הכתוב הקודם והשלחתי בכם את חית השדה והכריתה את בהמתכם והמעיטה אתכם, דנקט ג"כ בבהמה לשון כרת דהיינו כליה ובאדם לשון התמעטות. ובטעם לשון זה כתב רש"י בפסוק הנ"ל משום דבהמות מבחוץ ואנשים מבפנים, וכונתו משום דאנשים כיון שהם בפנים העיר אין חיה שולטת בהם כמו בבהמות שהן מחוץ לעיר בשדות. ואמנם לו"ד י"ל בטעם דיוק לשונות אלו ע"פ מ"ש בריש ב"ק ב' ב' אדם דאית ליה מזלא כו' בהמה לית לה מזלא, יעו"ש ברש"י ב' פירושים וצרף לכאן. .
(שבת ל"ג א')
שפתי חכמים
לשוב אלי. דלשון לא תוסרו לי אין מיושב בפסוק דודאי לא ירצו לקבל היסורים. לכך פירש שאם בכל אלה היסורין לא תרצו לשוב אלי: