תפארת שלמה
אז תרצה הארץ את שבתותי' כל ימי השמה תשבות אשר לא שבתה בשבתותיכם בשבתכם עלי'. הנ"ל בכפל ואריכות הדברים האלה דהנה מבואר בכתבי האר"י ז"ל כי גם בזמן הזה אע"פ שבהמ"ק הוא חרב ואין עבודה ואין קרבן מ"מ בשבת הנה נעשים כל היחודים ממילא בהעלאת העולמות כמו קודם פגם אדה"ר נמצא כי בש"ק אין חסר כלום אשר אנחנו בגלות אך הכל יפה בעתו. וז"ש את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו ר"ל כאשר שבתותי תשמרו יחשב לכם כמו שמקדשי תיראו בבנינו כי היחודים נעשו עתה בשבת כמו מאז ועוד נעלה השבת בהגלות יותר אחרי כי כל ימי השבוע אין היחוד כתיקונו לכן בשבת הוא ביתר שאת מבזמן שבהמ"ק הי' קיים והוא בשלימות האהבה יותר וע"ז אנו אומרים שלא תהא צרה ודאגה ויגון ואנחה ביום מנוחתנו והראנו ה' אלהינו בנחמת ציון. פי' ע"י שמקבל השבת בשמחה נכונה אזי יחשב לנו כאלו ראינו ציון בבנינו. ובזמן הגלות השבתות יותר טובים מבזמן שהי' בהמ"ק על מכונו. והנה זה הפי' הכתובים בהבטחה זו. אז בהגלות תרצה הארץ העליונה את שבתותיה הם השבתים כל ימי השמה תשבות פי' כל ימי השמה הם זמן הגלות תשבות יהי' להם שבתים טובים. אשר לא שבתה בשבתכם עלי' כי בזמן בהמ"ק לא היו שבתים טובים כאלה:
תפארת שלמה
א"י אז תרצה הארץ את שבתותי' כו'. נקדים לפרש הפ' בפ' נח. ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה ותשב אליו היונה לעת ערב כו'. יבואר עפ"י דברי הזוה"ק בפ' בהעלותך קרב ע"ב פקודא ל' למעבד פסח שני כו' ייתי ויחמו עד לא ינעלון תרעי אימתי כרוזא כריז בי"ד לירחא ב' דהא מתמן עד ז' יומין תרעין פתיחין מכאן ולהלאה ינעלון תרעין. וכבר עמד בזה הרב המגיד הקדוש מקאזניץ זלה"ה בס' עבודת ישראל מפני מה דוקא בב' שבועות שקודם מתן תורה אז ינעלון תרעין. ולענ"ד יש לפרש עפ"י הידוע גודל מעלת הצי"ע משומרי הברי"ק הרומז לבחי' יסוד שכביכול השכינה הקדושה מתדבקת בצדיק כזה כי זה רצונו ית"ש להיות לה אחיזה בתחתונים ע"י הצי"ע וז"ש בווין תתקטר. כי הווין רומזים על יעקב ויוסף הם הצדיקי יסודי עולם. וז"ש בזוה"ק ברשב"י שאמר אנא בחד קטירא אתקטרנא ע"ש. לכן כאשר הגיע סוף ז' ימים מפסח שני אז מתחילין השני שבועות האחרונים מהספירה שהם כנגד ספירות יסוד ומלכות לכן אז ינעלון תרעין כי אם בחמשה ספירות הראשנים יש לה אחיזה בעולמות העליונים. אך כאשר הגיע עת לחננה קרב המועד זמן מתן תורה אז כביכול צריך השכינה לחפש למטה בזה העולם אחר צי"ע להוריד השפעות התורה על ידו וזה כמו שחופר בקרקע יסוד איך יעמוד הבינן על גביו למעלה. לכן ינעלון תרעין הם העולמות העליונים לחפש למטה צדיק כזה בבחי' יסוד כנ"ל. וזה הפי' ולא מצאה היונה מנוח רומז לשכינה הקדושה עד אשר באה לנח שהוא הי' בחי' צי"ע לכן היתה מתדבקת בו. נמצא כי עיקר ההכנה לקבלת התורה הוא ע"י הצי"ע שומר הברית כמ"ש ואני זאת בריתי אותם כו' דברי אשר שמתי בפיך כו'. לפי הידוע זאת רמוז לשכינה הקדושה בריתי הוא רמוז ליסוד וזה עיקר היחוד יסו"מ והוא שמביא לידי קבלת התורה כמו שמסיים לא ימושו מפיך וכו' מעתה ועד עולם ועיקר הדבר שיהי' נאה דורש ונאה מקיים שיהי' כח בהצדיק להביא את הדור בכח שמירת הברית כמ"ש במרדכי דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו שהי' ביכולתו להביא כל הדור לבחי' טוב הוא שמירת הברית כמ"ש אמרו לצדיק כי טוב. ושיהי' כל בנ"י זרע קודש מחצבתם מסטרא דקדושה. וזה הענין ג"כ הי' ביתרו וישמע יתרו מה שמועה שמע ובא קריעת י"ם ומלחמת עמלק. דהנה אי' קשה זיווגו של אדם כקריעת י"ס אינו כפשוטו לשדך הבנות. רק זיווגו של אדם דייקא שיהי' מסטרא דקדושה בלי תערובות טוב ברע ח"ו. גם מ"ש בגמ' קשים מזונותיו של אדם כקריעת י"ם רומז על הנ"ל כי בכל הענינים האלו החומר מתגבר וצריך לכבוש היצר וצריך להתנהג בהם בקדושה. וז"ש רש"י מה שמועה שמע ובא קריעת י"ס כי גם ענין קבלת התורה הוא ע"י קריעת י"ס הים ראה וינס ארונו של יוסף ראה רומז לבחי' צי"ע. וגם זה הענין הוא ג"כ מלחמת עמלק רומז על הנ"ל כמ"ש אשר קרך בדרך כו'. לכן שפיר פי' בזוה"ק אשר בב' השבועות הללו ינעלון תרעין רומז לב' הספירות יסו"מ הם עיקר הכנה לקבלת התורה. לכן ינעלון השערים העליונים לחפש למטה הצי"ע אשר יהי' בחי' היסוד לבנות הבנין על מכונו ולהוריד למטה השפעות התורה. [עיי' בח"א דף קכ"ט]. ונחזור לביאור הכתוב אז תרצה הארץ את שבתותיה. ארץ רמז לשכינה הקדושה כיל"ח אז תרצה שהשכינה הקדושה רצונה לאחוז בצדיק יסוד עולם את שבתותיה הם השני שבתות תמימות הללו קודם מתן תורה כנ"ל: