רמב"ן
וידבר ה' אל משה לאמר וגו' איש כי יפלא גם זו הפרשה דבוקה שהיתה בהר סיני מחוברת אל התוכחות כי היא במשפטי היובל כמו שהזכיר במקדיש שדה מקנה (להלן פסוקים כג-כד) ושדה אחוזה (שם יז יח) אלא שכלל משפטי כל הנודרים בפרשה אחת ולכך אמר בסוף (ויקרא כ״ז:ל״ד) אלה המצות אשר צוה ה' את משה אל בני ישראל בהר סיני על כל הנאמרות למעלה כי מכאן ואילך ידבר במצות אהל מועד:
מדרש לקח טוב
וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל. בני ישראל מעריכין ולא עובדי כוכבים. כיצד הערך אמר ערכי עלי כערך האמור בתורה או ערך פלוני עלי כערך האמור בתורה שאם אמר דמי עלי שמין אותו כעבד הנמכר בשוק. חרש שוטה וקטן נערך אבל לא מעריך. ר' יהודה אומר בני ישראל נערכין ואין הכנענים נערכין. ואמרת אליהם. לרבות הגרים ואת העבדים. איש. פרט לקטן. כי יפליא. ביודע להפליא. נדר. בערכך. הקיש נדרין לערכים. מה נדרין בלא תאחר לשלמו. אף ערכין בלא תאחר לשלמו. בערכך. ערך כולו הוא נותן ואינו נותן ערך אבריו. נפשות. יכול אם העריך דבר שהנשמה תלויה בו כגון שהעריך ראשו או כבדו או אחד מאבריו שהנשמה תלויה בו לא יהא ערך ת"ל נפשות. ד"א נפשות. להוציא את המת. ד"א נפשות שאם העריך אפילו מאה נפשות צריך ליתן דמי ערכם. ד"א נפשות להביא את האשה (מעריכין אותה) שהיא בכלל נפש. ד"א נפשות שאינן בכלל דמים כגון מוכה שחין. יכול לא יהיו בכלל ערכים ת"ל נפשות מכל מקום ישנן בכלל הערכה: