פירוש על ויקרא 27:5
רש"י
ואם מבן חמש שנים. לֹא שֶׁיְּהֵא הַנּוֹדֵר קָטָן — שֶׁאֵין בְּדִבְרֵי קָטָן כְּלוּם — אֶלָּא גָּדוֹל שֶׁאָמַר עֵרֶךְ קָטָן זֶה שֶׁהוּא בֶן חָמֵשׁ שָׁנִים עָלַי (עי' ערכין ב'):
Ask RabbiBookmarkShareCopy
מזרחי
ואם מבן חמש וגו' לא שיהיה הנודר קטן שאין בדברי קטן כלום אלא גדול שאמר ערך קטן זה שהוא בן חמש שנים עלי. והה"נ דהוה מצי למידק מקרא דואם מבן חדש ועד בן חמש אלא דחד מנייהו נקט אבל בת"כ שנו גבי אשר תשיג יד הנודר לא יד הנידר יד הנודר בין איש בן אשה מכאן אמרו השג יד בנודר והשנים בנידר והערכין בנערך והערך בזמן הערך:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
תורה תמימה על התורה
ואם מבן חמש וגו'. שנת חמש ושנת עשרים כלמטה מהן כאאם אמר ערך פלוני עלי, ואותו פלוני היה באותו יום בן חמש או בן עשרים נדון כלמטה מבן חמש ומבן עשרים, וכדמפרש.
, מאי טעמא, נאמר כאן שנה ונאמר בבן ששים שנה (פ' ז'), מה התם שנת ששים כלמטה מהן כבשהרי מפורש כתיב ביה מבן ששים שנה ומעלה.
אף שנת חמש ושנת עשרים כלמטה מהן, בין להקל בין להחמיר כגהבאור הוא, דלכאורה קשה איך אפשר לשוות בן חמש ובן עשרים לבן ששים, אחרי דידוע דערך הפחות מששים מרובה על ערך יתר מבן ששים [נ' כנגד ט"ו סלעים], וערך של זה שאינו עדיין בן חמש ובן עשרים הוא פחות מערך של בן ה' ובן כ', ואם נדמה זל"ז הלא יתחייב לזה להחמיר וזה להקל, על זה אומר דאתא גז"ש שנה שנה לדמות זל"ז בין להקל בין להחמיר, כלומר אף דזה להקל וזה להחמיר. –
והנה במשנה איתא עוד יום שלשים כלמטה ממנו, ופירש"י ורע"ב דכתיב ואם מבן חודש. עכ"ל. וקשה על זה, דלפי זה ל"ל בבן חמש ובן עשרים ללמוד בגז"ש שנה שנה מבן ששים, תיפק ליה דכתיב בהו גופייהו מבן עשרים ומבן חמש, לכן נ"ל דבן שלשים ילפינן ג"כ מבן ששים כמו בן חמש ובן עשרים, וכן מורה לשון המשנה, יום שלשים כלמטה, שנת חמש ושנת עשרים כלמטה, שנאמר ואם מבן ששים שנה ומעלה, הרי אנו למדים בכולם משנת ששים וכו', הרי מבואר דגם בן שלשים נלמד מבן ששים ולא משום דכתיב ביה ואם מבן חודש, ואע"פ דלא כתיב ביה שנה שיהיה שייך ללמוד בגז"ש שנה שנה, אך מכיון דלא שייך לכתוב בבן שלשים יום, לא איכפת לן בזה, וילפינן בכלל בדרך היקש מבן ששים. ויותר מבואר זה למש"כ התוס' בכתובות ח' א' דעל פחות משלשה לא יונח מספר כל [והארכנו בכלל זה במק"א], וכאן במשנה אמרו הרי אנו למדים בכולם מבן ששים, ובודאי קאי זה על בן שלשים, בן חמש ובן עשרים, ודו"ק. .
(שם י"ח א')
והנה במשנה איתא עוד יום שלשים כלמטה ממנו, ופירש"י ורע"ב דכתיב ואם מבן חודש. עכ"ל. וקשה על זה, דלפי זה ל"ל בבן חמש ובן עשרים ללמוד בגז"ש שנה שנה מבן ששים, תיפק ליה דכתיב בהו גופייהו מבן עשרים ומבן חמש, לכן נ"ל דבן שלשים ילפינן ג"כ מבן ששים כמו בן חמש ובן עשרים, וכן מורה לשון המשנה, יום שלשים כלמטה, שנת חמש ושנת עשרים כלמטה, שנאמר ואם מבן ששים שנה ומעלה, הרי אנו למדים בכולם משנת ששים וכו', הרי מבואר דגם בן שלשים נלמד מבן ששים ולא משום דכתיב ביה ואם מבן חודש, ואע"פ דלא כתיב ביה שנה שיהיה שייך ללמוד בגז"ש שנה שנה, אך מכיון דלא שייך לכתוב בבן שלשים יום, לא איכפת לן בזה, וילפינן בכלל בדרך היקש מבן ששים. ויותר מבואר זה למש"כ התוס' בכתובות ח' א' דעל פחות משלשה לא יונח מספר כל [והארכנו בכלל זה במק"א], וכאן במשנה אמרו הרי אנו למדים בכולם מבן ששים, ובודאי קאי זה על בן שלשים, בן חמש ובן עשרים, ודו"ק. .
(שם י"ח א')
Ask RabbiBookmarkShareCopy