מדרש לקח טוב
פס'. ואת שתי הכליות. אין לך אלא מה שאמרו בענין. משום רבי ישמעאל אמרו לפי שיצא הכבש לידון בדבר חדש באליה. אי אתה יכול להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפירוש. ואת שתי הכליות כדלעיל. והקטירו הכהן כדי שלא יערב חלבו בחלבין. היינו דאמרי במסכת פסחים על אגריפס המלך שנתן עיניו לידע כמה אוכלוסי ישראל וקבצו כל הכליות של פסחים תשובתו בצדו וכי תימא דמקטר להו. והקטירו. שלא יערב חלבין בחלבין זה בזה אלא תפיסה בעלמא כלומר תופסין חשבון הפסחין ומן הפסחין ידע רוב ישראל. לחם אשה לה'. לימד על החלבים שהן קרוין לחם. ואע"ג דאליה קרויה חלב לגבי הקטרה ואינה קרויה חלב לגבי אכילה שהרי אמרה תורה (ויקרא ז׳:כ״ג-כ״ד) כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו. חלב השוה בשור וכשב ועז לא תאכלו. יצאת האליה שאינה בשור ועז ולא נקראת חלב אלא על שם עילוי נקרא חלבו ואין איסורו משום אכילת חלב. ואי בעית אימא סברא האי מאן דזבין כל תרבא דאימרא מחבריה מי קא יהיב ליה אליתא שמע מיניה (לאשמה) [לא שמה] תרבא. ואם משום שנקרבת על גבי המזבח באימורי הקרבנות בכלל שתי כליות ויותרת הכבד. בוא וראה במשנה תורה מה כתיב (דברים י״ד:כ״ד) כי ירחק ממך המקום וכתיב (שם יב) אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל כן תאכלנו. מה בא ללמדנו שהאימורין נאכלין בגבולין. הטמא והטהור יחדו יאכלנו. להתיר בשר באכילה לזבין ולזבות. ואם תאמר אפי' חלבים נמי. כבר הזהירך הכתוב חקת עולם לדורותיכם בכל מושבותיכם. כל חלב וכל דם לא תאכלו. לרבות הגבולין. כל חלב וכל דם לא תאכלו. מה דם השוה בכל אף חלב השוה בכל. יצאו כליות ויותרת ואליה שאינן קרוין חלב אלא להקטרה בלבד ולא עוד אלא שהרי לעומת העצה הוא פירושו להסירה ושלמה ממעל לכסלים מקום הכליות שבפנים וכן פירשו רבותינו ז"ל ממקום שהכליות יועצות והוא כמו זרת למעלה ממקום שהאליה תלויה ללמדך שאין האליה קרויה חלב אלא לענין הקטרה בלבד:
צפנת פענח
ואת שתי הכלית וגו׳ על הכלית יסירנה. כאן חסר, ומשום דמכאן יליף בבכורות דף ל״ט לרבות בעל כוליא אחת, ועיין בתו״כ בזה ע״ש.