מדרש לקח טוב
פס'. וידבר ה'. הפסיק הענין. דבר אל בני ישראל לאמר. לדורות. נפש כי תחטא בשגגה. נפש ולא (אדם). תני רבי חייא משל לכהן שהיו לו שתי נשים אחת בת כהן ואחת בת ישראל ומסר להם את העיסה וטמאוה. והתחיל מדיין עם הכהנת אמרה לו אדוני מה אתה מדיין עמי יותר מבת ישראל. אמר לה זו אינה למודה בטהרות מבית אביה אבל את כהנת ולמדה מבית אביך. כך המקום מניח את הגוף ומדיין עם הנפש לפי שהנפש מן העליונים ממקום טהרה וקדושה. והגוף מן התחתונים ממקום טומאה. נפש כי תחטא. י' דברים משמשין את הנפש. הושט למזון. והקנה לקול. הכבד לחימה. והריאה שואבת. המסס לטחון. והטחול לשחוק. הקיבה לשינה. והמרה לקנאה. והכליות מחשבות. והלב גומר. והנפש למעלה מכולם. ואת יוצאה וגוזלת וחומסת לכך נאמר נפש כי תחטא. בשגגה. ומה אם בשגגה חייבת חטאת וצריכה כפרה מזיד לא כל שכן. תנו רבנן בני ישראל מביאין חטאת ואין (הגרים) [העובדי כוכבים] מביאין חטאת. ואין צריך לומר מצות שלא נצטוו עליהם בני נח אלא אפילו מצות שנצטוו עליהם בני נח. נפש. לרבות גרים ועבדים. כי תחטא בשגגה. על השגגה הוא מביא ואינו מביא על הזדון. מכל מצות ה'. ולא מצות המלך ממלכות ישראל. ולא מצות ב"ד. ד"א מכל מצות ה' ולא כל מצות ה' פרט לשמיעת הקול ולבטוי שפתים ולטומאת מקדש וקדשיו. יכול שאני מוציא מצות עשה שבנדה ת"ל מכל מצות ה' ריבה. ואיזו היא מצות עשה שבנדה. היה משמש עם הטהורה ואמרה לו טמאה אני פירש מיד חייב שיציאתו הנאה לו כביאתו. כיצד יעשה נועץ ארבעה גודליו בקרקע עד שימות האבר ופורש. וכן בעבודת כוכבים כסבור הוא שבית הכנסת היא והשתחוה לו. וכן בעריות אשתו ואחותו בבית כסבור לבוא על אשתו ובא על אחותו. מכל. לרבות כל שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת. ועשה מאחת מהנה. עד שיכתוב שם קטן משם גדול. שם משמעון נח מנחור דן מדניאל וגד מגדיאל. רבי יהודה אומר אפילו כתב שני אותיות והם שם אחד כגון תת שש רר גג חח. ר' יוסי אומר ועשה אחת מהנה פעמים שהוא חייב חטאת אחת על כולם. פעמים שחייב על כל מלאכה ומלאכה. בברייתא ומפורש במסכת שבת:
אלשיך
ברכת אשר על התורה
"וידבר ה' אל משה לאמר". מתחילת הפרשה ועד כאן נאמר למשה הדיבור הראשון - "דיבורא דנדבה" (עולה, מנחה ושלמים. כך מכונה דיבור זה ב"תורת כהנים"). בגמר הדיבור יצא משה ומסר לבני ישראל את דבר ה'. בפסוקים שלפנינו (ד, א - ה, יד) בא דיבור חדש - "דיבורא דחובה", העוסק בדיני קרבנות חטאת.