פירושים על ויקרא 5:21: רש״י, רמב״ם, אבן עזרא ועוד

נפש כי תחטא ומעלה מעל בה' וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק את עמיתו או מצא אבידה וכו' ונשבע על שקר וכו'. הנה רש"י ז"ל פי' תשומת יד ששם בידו ממון להתעסק או במלוה. והנה לכאורה י"ל דלמאי ארייא פלגנהו קרא בפקדון או בתשומת יד דלכאורה ענין אחד הוא דמה לי באו לידו מעות אלו בתורת פקדון מה לי באו לידו בתורת הלוואה או בשביל מ"ומ ובשלמא גזל ועושק הם עניינים שונים וכן מצא אבידה ג"כ הוא ענין אחד שאינו נכנס בכלל פקדון משא"כ הכא בזה הלא הכל נכלל בכלל תשומת יד ששם זה בידו הממון וא"כ הו"ל לומר הכי וכחש בעמיתו בתשומת יד או בגזל וכו' ויובן בס"ד לפרש ע"ד המעשה דבן תלמיון אשר הובא במדרש רבה בפ' זו וז"ל עובדא הוה דאפקיד חד גברא גבי בר תלמיון ק' דינרין אזל בעא להון מניה א"ל מאי דאפקדת בידי מסרית בידך א"ל אשתבע לי מה עבד בר תלמיון נטל חד קנה וחקקיה ויהב ביה הלין דינרי ושרי מסמך עליה א"ל צור הדין קניא בידך ואנא משתבע לך כיון דמטי לבי כנישתא אמר מריה דהדין ביתא טבא מה דמסרת בידי מסרתי בידך ההוא מאן דביידיה נסתיה לקניא ואקשיה לארעא שריין הלין דינרין מתבדרין ושרי ההוא מלקט א"ל לקט לקט דמן דידך אנת מלקט. ופי' הרב מתנות כהונה ז"ל וז"ל אזל בעא וכו' פי' המפקיד הלך לבן תלמיון ותבע ממנו הזוזים: מסרית. מסרתי והחזרתי לך: מה עבד. מה עשה: וחקקיה. פי' היה חוקק הקנה עד שהיתה חלולה: ויהב בה וכו'. נתן בתוך הקנה החלולה אלו הזוזים: ושרי וכו'. התחיל לסמוך על אותו הקנה והלך כך לב"הכ לישבע: א"ל צור וכו'. בן תלמיון אמר אל המפקיד קח זה הקנה בידך ואנכי אשבע לך שמסרתים בידך צור קח כמו וצרת הכסף: מרי דהדין וכו'. פי' הנני נשבע באדון של הבית הזה הטוב ר"ל הקב"ה: מן דבידיה וכו'. ממה שהרגיש בידו הכובד של הקנה לקחו לקנה והכה על הארץ וכו' ונוכל לפרש ג"כ מן השקר שהיה רואה וכו' שנעשה לו לקחו בחמתו וכו': נסתיה. פי' בערוך כמו נסבתיה פי' לקחו: שריין הלין וכו' התחילו אלו דינרין להתפזר: ושרי ההוא. התחיל המפקיד ללקטם: א"ל בן תלמיון לקוט וכו' עכ"ל ע"ש. והנה בעתה אם עשה כמו בן תלמיון ונשבע ה"ז ודאי נשבע על שקר יען שהתקינו שב"ד משביעין אותו על דעתם וא"כ זאת הערמה לא תועיל לו להצילו מן השבועה ולזה רמז הפסוק וכחש בעמיתו בפקדון ובזה נכלל כל דבר הבא לידו הן בתורת מ"ומ הן בתורת הלואה דהכל אחד ומאי שנא ואח"ך אמר או בתשומת יד הנה רמז בזה לערמה שעשה בן תלמיון ששם הדינרין בידו של המפקיד וכחש ונשבע על זה וזהו בתשומת יד שלא עשה כי אם תשומת יד כמו בן תלמיון שכיוין בזה להתיר השבועה או בגזל וכו' הנה על כל אלה חשיב ונשבע על שקר ולכן והיה כי יחטא ואשם והשיב את הגזלה וכו' אז ושלם אותו בראשו וכו' ואת אשמו יביא לה' וכו' וכפר עליו הכהן וכו':

או יובן בס"ד לרמוז וחמשתיו יוסף עליו והוא דידוע שהחוטא גורם להפריד ח"ו ה"א אחרונה מן השם וכמ"ש המפרשים ז"ל בפי' מלת תשובה שהוא רוצה לומר תשוב ה"א שע"י התשובה תשוב הה"א האחרונה להתחבר בשם הנכבד וזהו שאמר שאחרי התיקון שיעשה אז עי"ז וחמשתיו רמז לה"א אחרונה שהיא חמישית שמספרה חמשה גם היא חומש המספר כנודע הנה אז יוסף עליו ר"ל על השם הנכבד להתחבר יחד:

נפש כי תחטא. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, מַה תַּ"ל וּמָעֲלָה מַעַל בַּה'? לְפִי שֶׁכָּל הַמַּלְוֶה וְהַלֹּוֶה וְהַנּוֹשֵֹׁא וְהַנּוֹתֵן אֵינוֹ עוֹשֶׂה אֶלָּא בְּעֵדִים וּבִשְׁטָר, לְפִיכָךְ בִּזְמַן שֶׁהוּא מְכַחֵשׁ, מְכַחֵשׁ בָּעֵדִים וּבַשְּׁטָר, אֲבָל הַמַּפְקִיד אֵצֶל חֲבֵרוֹ אֵינוֹ רוֹצֶה שֶׁתֵּדַע בּוֹ נְשָׁמָה אֶלָּא שְׁלִישִׁי שֶׁבֵּינֵיהֶם, לְפִיכָךְ כְּשֶׁהוּא מְכַחֵשׁ מְכַחֵשׁ בַּשְּׁלִישִׁי שֶׁבֵּינֵיהֶם (שם):