אדרת אליהו (ר' יוסף חיים)
והיה כי יחטא ואשם והשיב את הגזלה אשר גזל או את העושק אשר עשק או את הפקדון אשר הפקד אתו או את האבדה אשר מצא או מכל אשר ישבע עליו לשקר ושלם אותו בראשו וחמשתיו יוסף עליו לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו. יובן בס"ד המשך הפסוקי' דרך רמז והוא כי ידוע שיש לאדם ב' מיני ניצוצי נשמות המתנוססות בקרבו. הא' הוא שיש לו נפש העיקרית שנותן לו הקב"ה בגופו בבואו לעו"הז כדי לסגל בה מצות ומע"ט לתקנה. והב' הוא שאחר שבא לעו"הז והתחיל לעשות מצות ומע"ט אזי הוא מברר ולוקח לעצמו ע"י מעשה המצות ניצוצות וחלקים השייכים לשורש נשמתו לחברם עמו והנה אם זה יחטא אז הוא מאבד הב' מינים הנז"ל שישלטו בהם הסט"א ויהיו כבושים תחת ידם ולכן כשישוב בתשובה צריך לתקן הב' מינים הנז' אשר קלקלם וז"ש והיה כי יחטא ואשם שאז גרם נזק בחלקי נפשו כנז"ל הנה לתקון חטאיו צריך תחלה והשיב את הגזלה היא נפשו העיקרית אשר גזל אותה היצ"הר וגונדא דיליה ותיבת אשר גזל קאי על היצ"הר שע"י חטאו נתן לו כח לגזול אותה ממנו והיינו שתהיה משועבדת אז תחת ידו או את העושק אשר עשק הנה רמז בזה לניצוצי וחלקי נפשו אשר בירר ולקחם לו אחרי בואו לעו"הז ע"י מצות ומע"ט והמה המין הב' שזכרנו בס"ד וזהו העושק אשר עשק אותו היצה"ר ממנו ולכן לנפשו העיקרית קרי ליה גזילה יען כי היא שלו לגמרי שניתנה לו מהקב"ה בביאתו לעו"הז אבל המין הב' והם שאר חלקים השייכים לשורשו הוא לקחם אח"ך ע"י מעשיו ולכן קרי ליה עושק ולא גזל:
אדרת אליהו (ר' יוסף חיים)
או יובן בס"ד לרמוז כי תיבת את רמז לכ"ב אותיות התורה המתחילים בא"לף ומסיימים בתי"ו וז"ש וא"ת רמז לכ"ב אותיות מאלף ועד תי"ו אשד חטא מן הקודש שעשה פגם וחסרון ח"ו צריך לשלם לתקנם ולהשלימם וחמשיתו רמז לחמשה אותיות מנצ"פך שהם אותיות כפולות המתחילי' אחר התי"ו ג"כ יוסף עליו כלומר על התיקון ההוא של כ"ב אותיות שתיקן כדי לתקנם ולכלול אותם יחד:
אדרת אליהו (ר' יוסף חיים)
או יובן בס"ד לפרש כי אצק מים על צמא ונוזלים על יבשה כן אצק רוחי על זרעך וברכתי על צאצאיך והוא כי הנה טובת העושר והברכה אם תבא לאדם הרבה בפעם אחת יש לחוש שמא יהיה לו ע"ד וישמן ישורון ויבעט כי רואה שבפתע פתאום נעשה עשיר גדול אז אפ' שתזוח דעתו עליו ויתור אחר לבו ועיניו ללכת אחר היצה"ר ולבעוט בעבודת הבורא ית' אבל במתנת השכל והחכמה אין פחד אם תבא לאדם הרבה ברגע אחד ואדרבה כל מה שיבא לו בפעם אחת יותר טוב יען כי החכמה תחיה בעליה וכל מה שיוסיף לו חכמה הרבה יהיה נוסף בו כשרון וצדקות וישרות הרבה כי החכם עיניו בראשו וצופה ומביט בכל דבר ורואה את הנולד ואיך יבא ללבת אחר עצת היצ"הר כי מה לו לכהן עסק בבית הקברות וא"כ נמצא ששני מתנות אלו הם הפכיים והנה מתנת העושר יש לדמותה לצמא שהוא צמא הרבה בתכלית הצמא דדרך הטבע הוא אם יתנו לו מים הרבה לשתות בפעם א' יזיק לו הרבה אלא צריך לשתות מעט מעט וכן מתנת העושר טוב שתבא לאדם בהדרגות מעט מעט ולא בפתע פתאום ואמנם מתנת החכמה יש לדמותה לארץ יבשה הרבה שתרצה להשקותה שתהיה רעננה ולחה הנה אם תצוק עליה מים מעט מעט הנה מרוב שהיא יבשה הרבה אינו ניכר בה כלום כי קמא קמא בטיל ונבלע בה אבל אם תבא להציק בה הרבה מים בפעם א' אזי יהיה ניכר המים בה ואינו מזיק לה זה כלל. ובזה יובן בס"ד מה שדימה החכמה והעושר בזה שאמר כי אצק מים על צמא ונוזלים על יבשה הם שני משלים של הצמא ושל הארץ שכתבנו בס"ד כן אצק רוחי היא החכמה כמ"ש הפסוק ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה וכו' על זרעיך וברכתי היא העושר על צאצאיך והכוונה כי כמו דרך ב' משלים כן תהיה השפעת ב' מתנות אלו שהשפעת מתנת החכמה צריך להיות כמו השקאת הארץ יבשה והוא דסמיך לה וקאי אמאן דסליק מניה והשפעת מתנת העושר תהיה כמו השקאת מים לצמא שצריכה להיות בהדרגה: