פירושים על ויקרא 6:6: רש״י, רמב״ם, אבן עזרא ועוד

ד״א לא תבערו אש. למה נאמר לפי שהוא אומר אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה (ויקרא ו ו), תאמר אפילו בגבולין, ת״ל בכל מושבותיכם, במושבותיכם אי אתה מבעיר, אבל אתה מבעיר במקדש. משום ר׳ ישמעאל אומר תלמיד אחד, לא תבערו אש בכל מושבותיכם, מושבות דכתב רחמנא גבי שבת למה לי, מכדי שבת חובת הגוף הוא, וחובת הגוף נוהגת בין בארץ ובין בחוצה לארץ, ולמה נאמר מושבות גבי הבערה, לפי שנאמר והיה אלה לכם לחקת משפט לדורותיכם בכל מושבותיכם (במדבר לה כט), יכול שאם חייב שריפה לבית דין ישרף בשבת, ת״ל לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת, אין הבערה אלא בידים, וכה״א ובער עליה הכהן עצים (ויקרא ו ה), ואם תאמר והרי נאמר מי עשה זאת ויאמרו שמשון חתן התמני (שופטים טו ו), פירושו כל שמכח הגרמה אינו אסור בשבת, שהרי אדם זורע חטים בקרקע ביום ששי והם נשרשין בשבת, אדם משים עורות בארץ בעפץ בערב שבת ומתעבדין בשבת, וכן הרבה עבודות נשלמות בשבת, ולא אסרה תורה אלא מלאכת מחשבת, למדנו שאם מבעיר האש מערב שבת והוא דולק בשבת אין זה מבעיר בשבת, שהבערתו מאתמול, והוא דומה למי שמשקה את השדה ופתח את הנהר מערב שבת, והזרעים שותין כל יום השבת, ובוא וראה שהרי לא נאמר ולא יראה לך אש, ולא ימצא לך אש, כדרך שכתוב בחמץ, ועוד שהרי נאמר ביום השבת, וכל מקום שנאמר ביום אינו אלא בו ביום, כגון ביום השבת ביום השבת יערכנו (ויקרא כד ח), ואומר ביום החדש הראשון באחד לחדש תקים את משכן (שמות מ ב), וכן כיוצא בהן, ללמדך שלא נאסרה הבערה אלא לבו ביום, אבל אם הובערה מאתמול אינה אסורה, וכל חכמי הדורות לא נחלקו כלל, [אלא במה מדליקין ובמה אין מדליקין, אבל בהבערה עצמה שראוי להדליק לא נחלקו כלל], ללמדך שקבלה היתה לישראל מימי משה רבינו להדליק הנר. וחכמים אומרים מצוה להדליק מפני שלום ביתו, ושלא יבא אדם לידי חילול שבת, ולידי חילול מזיד, כגון שהוצרכה לו נר לחולה ולחיה, ועוד משום שלא יאכל בחשך, ואפילו שרץ בקערה אינו רואה, ואם נאמר יאכל מבעוד יום, אין זה כבוד שבת, שהרי לא נתקדש היום, ונכרי שהודלק הנר לצרכו מותר לישראל להשתמש לאורו.

אש תמיד. אֵשׁ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ תָּמִיד, הִיא שֶׁמַּדְלִיקִין בָּהּ אֶת הַנֵּרוֹת שֶׁנֶּאֱמַר בָּה לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד (שמות כ"ז), אַף הִיא מֵעַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן תּוּקַד (יומא מ"ה):

אש תמיד אש שנאמר בה תמיד היא שמדליקין בה את הנרות שנאמר בה להעלות נר תמיד אף היא מעל המזבח החיצון תוקד. ביומא בפרק טרף בקלפי כאילו אמר האש שנאמר בה להעלות נר תמיד תוקד מעל המזבח וחסר מ"ם כמו ושמן על ראשך אל יחסר עד יקום גוי אויביו ורבים כן ואם תאמר היכי דרשי האי קרא לענין מנורה והא אצטריך ליה לענין המערכות כדכתב רש"י לעיל על מוקדה ואש המזבח חוקד בו והאש על המזבח תוקד בו אש תמיד תוקד על המזבח כולן נדרשו לענין המערכות שהיו שם י"ל דאפילו לרבי מאיר דאמר בכל יום ארבעה וביום הכפורים חמשה האי קרא דאש תמיד תוקד קרא יתירה הוא ולא אתא אלא למדרש מיניה להדלקת נרות המנורה שתהא מן המזבח החיצון כדלעיל דאי למנין המערכות החמש מקראי דלעיל מפיק להו על מוקדה אחת ואש המזבח תוקד בו תרתי ואש המזבח תוקד בו תלת האש על המזבח תוקד בו ד' והאש על המזבח תוקד בו חמש דדריש תלתא קראי דיקידה ותרי ווי דואש המזבח והאש על המזבח ונשאר קרא דאש תמיד תוקד למדרש מיניה לנרות מנורה שיודלקו מאש המזבח החיצון אבל מדברי רש"י דקאמר ריבה כאן יקידות הרבה על מוקדה ואש המזבח תוקד בו והאש על המזבח תוקד בו אש תמיד תוקד על המזבח כולן נדרשו במסכת יומא שנחלקו רבותינו במנין המערכות שהיו שם נראה דקרא דאש תמיד גם הוא לענין המערכות הוא נדרש וקשה מדבריו אדבריו שכתב אחר זה אש תמיד אש שנאמר בה תמיד היא שמדליקין בה את הנרות וגם מדברי הגמרא אדבריו שהרי לא דרשו כל המערכות אלא משאר המקראות של יקידה כדלעיל לא מקרא דאש תמיד תוקד ושמא יש לומר דלישנא דרש"י דקאמר כולן נדרשו במסכת יומא לא לענין המערכות הוא דקאמר אלא קצתן למערכות וקצתן לדרשא אחרינא ומה שכתב אחר זה שנחלקו רבותינו במניין המערכות הוא מלתא באנפי נפשה: