אדרת אליהו (ר' יוסף חיים)
או יובן בס"ד לרמוז זאת תורת העולה היא העולה והנה כתיב הוא בו"או וקרינן היא ביוד ויובן כי הוא בו"או רמז לו"ה של השם ואלף של הכסא שצריך לחברם ע"י עסק התורה גם היא ביו"ד רמז לבחינת המילואים של הוי"ה ב"ה ושם אהי"ה שהם יתמלאו בג' מיני מילואים והם מילוי יוד"ין מילוי הה"ין מילוי אלפ"ין וסימנם הי"א ר"ת הה"ין יוד"ין אלפ"ין שג"כ צריך לתקנם וליחדם ע"י עסק התורה וידוע כי עיקר התקון הוא במילואים ובזה יובן זאת תורת העולה כלומר תורה המעולה שעל ידה אז הו"א העולה הי"א רמז למילואים הנז' והוא רמז לאותיות השם והכסא שיתעלו בתכלית השלימות:
דגל מחנה אפרים
או יאמר בפסוק זאת תורת העולה היא העולה על מוקד' על המזבח כל הליל' עד הבוק' וכו' ולבאר זה נקדים לבאר פסוק מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה והפסוק הזה אינו מובן ואף לפי דרש חז"ל צריך להבין שפתח במלך וסיים באיש ולהבין זה נבאר בקצרה כי ידוע שהקב"ה ברא העולם בג' מדות בחי' חסד וגבורה ומדה האמצעי' הכלולה משניהם הנקרא משפט וכן הוא הענין שבתחלה עלה במחשבתו לברוא את העולם כדי להיטיב לברואיו ויכירו חסדו הגדול ואח"כ הבריא' עצמה היה צמצם שהוא בחי' דין וגבורה אך שאין העולם יכול להתקיים במדה"ד שיתף מדה"ד ברחמים וזהו בחי' אברהם יצחק ויעקב והוא שרימז הפסוק אל אלקים ה' דבר ויקרא ארץ באלו הג' מדות דבר ויקרא ארץ ועיין בזוה"ק וכן העולם מתנהג ע"פ ג' מדות האלו לפעמים במדת החסד ולפעמים במדה"ד ח"ו ולפעמים במדה"ר שהוא ממוצע מן חסד ודין והנה כשהעולם מתנהג במדת החסד אין זו הנהגה ישרה כי החסד הוא בחי' טוב לכל לרעים ולטובים ואין הפרש ניכר בין צדיק לרשע בין עובד אלקים לאשר לא עבדו וכמ"ש ישעיהו הנבי' ע"ה חמה אין לי לפשוע על מדה"ד וכן כשמתנהג העולם ע"פ מדה"ד חלילה אין העולם יכול להתקיים כלל ח"ו כי מי יצדק לפניו בדין אבל כשהעולם מתנהג ע"פ מדת המשפט שהוא מדה אמצעית אז מתנהג העולם כשורה הטוב והחסד הוא לאוהביו ולשומרי מצותיו לאלף דור והגבורה והדין הוא לעוברי רצונו ואז ניכר בין עובד ה' לאשר לא עבדו והנה ידוע מלכותא דרקיע הוא כעין מלכותא דארעא וכאשר העולם מתנהג למטה כך הם מעוררים הנהגת אלוהות כביכול ב"ה וב"ש במדותיו לכן נשתנה לפעמים כי הוא לפי הנהגת העולם והיינו כי הצדיקים והחסידים שבדור המה מצד החסד כמאמר חז"ל איזהו חסיד המתחסד עם קונו והנה תיבת קונו יש לו ב' פירושי' א' קונו היינו בוראו מי שברא אותו והשני הוא לשון תיקון כמו ידע שור קונהו ופירש"י מתקנו בחרישה וזהו מרמז על נשמתו של אדם שעושה עמה חסד כמאמר הסבא במשפטים על פסוק וכי ימכור איש את בתו לאמה וכו' לא תצא כצאת העבדים ע"ש והיינו בתו דא נשמחא שיורדת בעולם הזה כדי לתקן צרכי הגוף בעולם הזה כי הנשמה היינו השכל והחכמה כמחייה את האדם לא תצא כצאת העבדים וכו' חיינו שלא יגור ויירא ביציאתו מן העולם משום דבר שבעולם כדרך העבדים היוצאים מן אדוניה' אשר מורך בלבב' מחמת האדנו' התקוע' בלבם רק יצא בבחי' חרות כמו אשריך ארץ שמלכך בן חורין וכו' וכן שארה כסותה ועונתה לא יגרע ע"ש בסבא לכן הצדיקים והחסידים העושים זה ומתתסדים עם קונם הם בוודאי מצד החסדים והם נקראים אנשי צורה ואנשי חומר הם מצד הגבורות ורשעים מצד הגבורות שבגורות והבן לכן כשהעולם מתנהג למטה ע"פ אנשי הצורה שהם המושלים ומנהיגים הדור בבחינתם בחי' החסד אזי מעוררים בזה מדת החסד למעלה ומתנהג העולם כולו במדת החסד של הש"י ב"ה וכן להיפוך ח"ו כתיב במשול רשעים יאנח העם ע"ש אך צריך להבין שעיקר הנהגה ישרה הוא כשהעול' מתנהג במדה האמצעית והאיך הוא התעוררת הזה בעולם התחתון אך הענין הוא בוודאי בעוה"ז אי אפשר שיתנהג בעולם ע"פ צדיקים וחסידים כאשר שמעתי מהרב הגאון מפולנאה זללה"ה בשם הרמב"ם ז"ל כי הרמב"ם מקשה על הא דאיתא אין להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה א"כ למה ברא כל העולם ומלואו לא היה לו לברוא רק האדם ההוא שהוא סוד ד' אמות של הלכה ותירץ כי כל העולם כולו נברא בשביל אותו האדם שהוא ד' אמות של הלכה ואם האיש ההוא היה צריך לחרוש בשעת חרישה ולקצור בשעת קצירה וכן כשהיה צריך לו בגד ללבוש היה צריך הוא עצמו לתקן כל מיני תיקון הצריך תורתו מתי היתה נעשית ולא היה אפשר לו להיות ד' אמות של הלכה לכן ברא הקב"ה עולם ומלואו זה חורש וזה זורע וזה קוצר וזה טוחן וזהו מתקן מלבוש ונותן לו בכדי שלא יצטרך להטריד עצמו ממלאכתו מלאכת שמים ועי"ז יש לכל העולם כולו שיתוף וחיבור עם ד' אמות של הלכה נמצא א"א זה להתנהג העולם ע"פ אנשי הצורה ואנשי החסד כי היה חלילה ביטול להם ולעולם מחמת טרדתם בעבודת הבורא ב"ה ולכך שיתף להם אנשי החומר לעשות צרכי העולם בכדי שלא להטרידם ממלאכתם מלאכת שמים וכשהעולם מתנהג כך והאנשי החומר יודעים ומבינים זה שעושים צרכי העולם רק בכדי שיהיה הרוחה לאנשי הצורה ויהיו ממולאים מכל טוב הצריך להם בכדי שלא יטרדו ויבטלו ח"ו מעבודתם יתברך ולכך הם נכנעי' תחת ידם לכל אשר מצוים להם ומשגיחין עליה' להספיק להם כל צרכיהם וכן בוודאי מוטל הדבר על אנשי הצורה להשגיח על אנשי החומר בכל עסקיהם שלא יצאו ח"ו חוץ לשיטה בעוסקם בטרדת העולם שלא ישכחו בבוראם חלילה ולהזכירם בכל פעם ולהדריכ' ולהנהיל' בדרך הישר' ע"פ הדת והתור' וע"פ השכל האלוהי' להורו' להם הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשו ובזה נעש' שיתוף וחיבור אנשי החומ' עם אנשי הצורה ובזה מעוררים בעולם העליון שהוא מנהיג ג"כ את כל העולם כולו במדת הרחמים שהוא כלול מחסד וגבורה בחיבור ב' מדות אלו שהוא נקרא מדת משפט מדת הרחמים והגבורות הם נכנעים ומצומצמים תחת יד החסדים שלא להתפשט החסד יותר מכדי הצורך ונמתקו הגבורות הקשים ומתנהג העולם ע"פ רחמים ועפ"ז נבאר ש"ס ב"ב רבב"ח הוה אזיל במדברא וכו' תא ואחוי לך היכי דנשקי ארעא ורקיע בהדי הדדי חזאי דעביד כוי כוי שקילנא לסולתאי ואנחיה בכוותא דרקוע אדמצילנא בעיתא ולא אשכחיה אמרי גנבי איכא הכא אמרו גלגלא דרקיעא הוא דהדר נטריה עד למחר וכו' וע"פ הדברים הנ"ל שאנשי החומר עם אנשי הצורה הם משותפים ע"י השגחתם כ"א על חבירו זה ליתן לו די צרכו וסיפוקו ופרנסתו וזה להשגיח עליו להדריכו בדרך הישר וזהו רימז רבב"ח היכי דנשקי ארעא ורקיעא היינו אנשי החומר שהם בחי' ארעא יש להם חיבור ונישוק עם אנשי הצורה שהם בחי' רקיע מתחברים יחד וחזאי דעביד כוי כוי היינו לשון חלונות ר"ל בזה יש להם שיתוף וחיבור בענייני השגח' זה על זה והוא בחי' חלונות שמסתכלי' ומשגיחים זע"ז שקילנא לסולתאי פירש"י סל הלחם וכו' פי' אחר אשר ראה והבין זה שכל העולם הם חיבור א' וכ"א צריך לחבירו פנה עצמו מכל ענייני ועסקי עוה"ז מלעסוק בפרנסתו ותלה פרנסתו בבטחון בה' וזהו אנחיה בכוותא דרקיעא אדמצלינא בעיתא פירוש כשעסקתי בתורה ועבודה ולא אשכחיה היינו פרנסתי אמרתי וכי גנבי איכא הכא היינו אתמוהי קא מתמה במקום המשפט והבטחון חלילה יהיה עול ורשע לחסור פרנסתי ח"ו והארץ ניתנה וכו' פני שופטיה וכו' כמעט ממש כגונבים והבן אמרו לי גלגלא דרקיעא הוא דהדר והוא ע"ד משל ששמעתי מאא"ז זללה"ה למלך שעשה מלחמה ויש לו חיילות רבים יש מהם הולכי רגלים ויש מהם רוכבי סוסים ודרך המלחמה הוא שאותם הולכי רגלים הם עומדים בקשרי המלחמה מקושרים ומשולבים אחד אל אחד ולא יסורו כי מקושרי' הם יחד בטבעות ברזל והם העומדים בעומק המלחמ' שא"א להם לברוח אנה ואנה והרוכבי סוסים אף שהם ג"כ במלחמה כשבא עליהם המלחמה בחזקה הם בירחים בסוסיהם ואין מוסרים נפשם אבל הרגלי' הם מוסרים נפשם במלחמה בשביל כבוד המלך וכשה' עוזר להם שמנצחין המלחמה אזי באים הרוכבים ובוזזי' השלל כי יש להם סוסי' כאשר יוכלו שאת ונותני' עליה' משא אבל הרגלים אינם לוקחין מהשלל כלל רק מעט לחם ומים בכדי להחיות את נפשם על יום א' עכ"פ כי כבד עליהם המשא טורח כובד השלל ודי לו בשלל נפשו ובוטח הוא הלא כולנו עובדים מלך אחד בעד כבודו הרמה וכשיחסר לי איזה דבר בשעת השלום אזי יתן לי הרוכב מהשלל הרבה שלקח הוא כי מלך אחד אנחנו עובדים ובוודאי יש לנו חלק בזה השלל יותר מהם כי אנחנו הגורמים בעזרת הש"ית ניצוח המלחמה במסירת נפשינו והם אינם עושים כן ואינם רוצים ליתן להם משללם אף מזון סעודה א' באומרם שהם גרמו ניצוח המלחמה והנמשל מובן כי אנשי הצורה והעבודה הם הרגלים הם המוסרים נפשם תמיד על כבוד המלך מלכו של עולם והם שמנצחים המלחמה להשבית כל המקטריגים והמסטינים הקמי' עליהם ורוצים למנוע השפע מן העולם ועל ידם יורד השפע לעולם והרוכבים הם אנשי החומר אשר רוכבים על סוסים גדולים וטובים הם המזלות שלהם ובשעת ניצוח המלחמה והשפע בא לעולם הם חוטפים הרבה שפע ואנשי הצורה די להם בסיפוק יום יום כדרך התורה והבטחון ודי להם בניצוח המלחמה שכבוד המלך נתגדל ודעתם שאנשי החומר בוודאי יספיקו להם די צורכם כי הם באמת העיקר והם לא כן ידמו ואינם רוצים ליתן להם כלום ואומרי' לנו המים והשפע וזהו גלגלי דרקיעא פי' בעלי מזלות הם חוטפים את השפע נטרי עד למחר פי' עד אשר יעורר עצמו המלך בחסדו הגדול ולהסתכל על עובדיו ועל מעבדיו ואז בוודאי יתן לכם השם בחסדו הגדול כל טוב ויבושו כל המצירים אתכם וירויח לכם בחסדו הגדול בכל טוב כי הוא היודע באמת שבכם תלוי הניצוח ולכם ראוי השלל והשפע לבוא בראשונה ועתה נבאר מה שהתחלנו בו מלך במשפט יעמיד ארץ היינו מאן מלכי רבנן כשהמלך שהוא הת"ח ועובד ה' כשהוא במשפט היינו ממוצע בין אנשי החומר ובין אנשי הצורה והעבודה הם המנהיגין את העולם ואנשי החומר נכנעין להם שלא יתפשטו יותר מכדי צורך עבודתם הגסה והעבה רק להחיות נפשם ונפש הת"ח ועיקר ההנהגה הוא ע"פ עובדי ה' יעמיד ארץ היינו אז יש לעולם העמדה ותקומה כי ממילא מעוררים מדות העליונים להתנהג השפע ג"כ במשפט כנ"ל ואיש תרומות פי' אבל כשיש איש שמפריד זה מזה ואין מלך שליט בעולם אלא כל איש הישר בעיניו יעשה והחומר מתפשט יותר מדאי ח"ו ובזה יהרסנה ח"ו והבן: ועפ"ז נבאר משנה במסכת אבות ר"ח ב"ח אומר הנעור בלילה והמהלך בדרך יחידי ומפנה לבו לבטלה וכו' כי יום הוא מדת החסד ומדת הצדיקים: ולילה הוא בחי' הגבורה והרשעים אשר במחשך מעשיהם או אנשי החומר העוסקים בחשכיות ועכירות הגשמיות ומהראוי היה שיהיה ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד היינו שיתאחדו ויתחברו זה בזה אנשי החומר עם אנשי הצורה כי בוקר הוא בחי' חסד מדות הצדיקים כמו הבוקר אור וערב הוא בחי' אנשי החומר כנ"ל יהיה הכל אחדות אחד כדאיתא במדרש ברא צדיקים ברא רשעים ואיני יודע באיזה מהם חפץ ה' יותר כי כתיב וירא אלקים את האור כי טוב הוי אומר במעשיהם של צדיקים חפץ ה' יותר שהם בחי' אור ומבואר בשם אא"ז זללה"ה שנעשו הרשעים כסא אל הצדיקים ולפי דרכינו נעשו אנשי החומר כסא לאנשי הצורה כנ"ל: וזהו שאמר התנא הקדוש בצחות לשונו מוסר השכל הנעור בלילה היינו כמו וינער פי' רש"י כאדם המנער את הקדירה ממטה למעלה והוא פי' הנעור היינו שמערב עצמו בלילה פי' לאנשי החומר או לרשעים שהם בחי' לילה להם דווקא הוא מקרב עצמו ואינו מקרב עצמו כלל אל אנשי החסד והצורה והמהלך בדרך יחידי היינו כי הנחש הולך יחידי והנחש אמר לאדם ולחוה כידוע ושורש הדברים הוא כי הקב"ה צוה לאדה"ר ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו ביודאי היה בציווי זה כל התורה כולה רמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות ל"ת כדי לקיים נפשי בנצחיות אשר יעשה האדם וחי לעולם והנחש דבר סרה על הקב"ה שעשה זה לטובת עצמו ולא לטובת האדם כמו שכתוב בפסוק ונפקחו עיניכם והייתם כאלקים ועשה זאת לרעה ח"ו לאדם ולחוה כדי שלא יהיו כאלקים כי באמת הוא להיפוך אם היה נשמר מזה שלא לסור ממצות ה' היה כאלקים כי צדיק מושל ביראת אלקים הקב"ה גוזר וצדיק מבטלו וכן לעתיד יהיו הצדיקים דומים לבוראם כדאיתא במדרש על פסוק ויותר יעקב לבדו מה הקב"ה פוקד עקרות ומחיה מתים ורופא חולים כך הצדיקים ג"כ כן: וכשסר ממצות ה' בזה נעשה היפוך מזה: וזה י"ל הפי' המהלך בדרך יחידי היינו שהולך בדר' הנחש שהוא תמיד יחיד כי החסידים ואנשי הצורה שבדור המה החיות והנשמה של אנשי החומר וכל ציווים ואזהרתם כדי לעשות האדם וחי בהם לעולם שכולו ארוך חיים הנצחיים ומי שמנער עצמו בתערובות ושיתוף עם אנשי החומר לבד ומתרחק מן אנשי הצורה נופל במדריגה יותר לעשות מעשה נחש באומרו שכל מעשיהם ואזהרתם הם לרעה להם והם רוצים להגדיל עצמם ולהשפיל אותם והאמת הוא במדת הראשיות כנ"ל אשר להם כח הממשלה ומשפט המלוכה ואנשי החומר יהיו נכנעים כמו הגבורות הצריכים להכניע לחסדי' כנ"ל או במדת הצדקה ושאר אזהרתם לטוב להם והוא מהפך כמו מעשה נחש אשר אמר והייתם כאלקים וזהו המהלך בדר' יחידי היינו בדרך של נחש ההול' יחידי כנ"ל ומפנה לבו לבטלה הוא ששמעתי מן אא"ז זללה"ה כי המלך הוא הלב של כל ישראל כמו שאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני והיה ירא עצמו על ההליכה כי ושמע שאול לשון הבנה כי הוא עדיין מלך קודם משיחת דוד ולכך ישמע ויבין כמו הלב שומע ומבין ויהרגני אבל לא על החזרה כי בחזרה יהיה כבר דוד מלך והבן העולה מזה כי המלך הוא לב של ישראל וכן בכל דור ודור מאן מלכי רבנן והם לב ישראל וכל אנשי הצורה הם לבם של ישראל וזהו ומפנה לבו לבטלה כי הת"ח הוא ממש לבו וחיותו: והוא מפנה ומסיר אותו ממנו ומהעולם חלילה וזהו גורם בטלה חלילה והבן בוודאי הרי זה מתחייב בנפשו:
בן איש חי
או יובן בס"ד יש נמצאים בעולם שיכולים להשתתף זע"ז ויהיה טוב לשניהם כגון ששניהם בעלי שדות וכרמים ועסקיהם הוא מן אחד אך יש שא"א להם בשיתוף יען דאחד יש לו יגיעה בשדה ורוצה בגשמי רצון כדי שיתברכו שדותיו וכרמיו ואחד עסקו לאצור חיטים ומיני דגן בקיץ כדי למכרם בחורף ביותר וזה לא ניחא ליה בגשמי רצון כי רוצה בעצירת גשמים כדי שיתייקרו מיני דגן וימכרם ביוקר וא"כ בקשתם תרתי דסתרי וכן יש עסקו למכור סמנים של רפואות וזה רוצה שירבו החולים כדי למכור סמנים הרבה והשני עסקו לעשות מיני תבשילין ומיני משקין למכור וזה ירצה שירבו הבריאים כדי שימכור יותר וא"כ א"א שיהיה משותפים זע"ז ביחד כי בקשתם וחפצם הם תרתי דסתרי וכן הענין בנפש ובגוף א"א שישתתפו ויתחברו שניהם ביחד ברצון אחד יען דבקשתם הפכיים שזה רוצה רוחני וזה רוצה גשמי ועליות שלהם הפכיים זה ישפיל וזה ירים וא"א שישוו ויתחברו יחד בעליותם וז"ש זאת תורת העולה היא הנפש שטבעה עליה כטבע האש משא"כ הגוף טבעו בירידה כמו טבע האבן ולכך הנפש מכונית בשם נר שהוא שלהבת הנר והגוף מכונה בשם אדמה הנה זו היא העולה א"א שתתחבר בעליה עם הגוף כי עלייתה נגדית לגוף אלא היא לבדה העולה: