מדרש לקח טוב
פס'. ויקח את החלב ואת האליה. אין לך כל דבר ודבר שברא הקב"ה בעולמו שאין בו המצוה. הפירות יש בהן תרומה ומעשר והחלה והבכורים והלקט והשכחה והפאה. שערי הבתים והמדינות יש בהן מצות וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך. בגדים יש בהם מצוה לא תלבש שעטנז. גדילים תעשה לך. בהמה טהורה יש בהן מצות בכור ומעשר ומתנות. בהמה טמאה פדיון פטר חמור. החיה והעוף הפורח באויר. אמר הקב"ה כשיבואו לידך קיים כהן מצוה. ושפך את דמו וכסהו בעפר. העולה כולה כליל ועורה לכהנים. שלמים נאכלים לבעלים. אמר הכתוב יהא דמן למזבח וגם האימורים שנא' ויקח את החלב ואת האליה. לפיכך צריך אדם שיהא ממנו מצות למקום בכל יום ויום:
העמק דבר
ויקח את החלב וגו׳. ג״ז נתבאר שם דפי׳ החלב היינו של האליה וכל שומן נקרא בלשון תורה חלב אע״ג שהוא כשר באכילה. ומשום דבמלואים קרב האליה לא משום שיהא חלבו קרב בשלימות כמו בשארי שלמים אלא משום שהוא כעין עולה מש״ה כתיב ביה החלב בפ״ע ואת האליה בפ״ע:
מלבי"ם
ויקח את החלב: כבר בארנו שמה שספר כאן כל הפרטים משום דבזה למדו לדורות איך יקטיר ואיך ינהוג בכל דבר. אמנם הקטרת החלבים כבר למדו בפר החטאת ומה הוסיף באיל המלואים ששנה פרטיהם שנית? אמרו חז"ל משום שהקב"ה רצה לזכות את ישראל וצוה להם מצות כוללות כל דבר. אם בדברים שהם לצורך האדם – הפירות למאכל והמעון והכסות והקנין. הפירות יש בהם מצות רבות, ובמעון צוה במזוזה, ובבגדים שעטנז וציצית, ובקנין - בכור ופטר חמור. וגם בקנין הבא מבחוץ - חיה ועוף - כיסוי דם בעפר. וכן נכללו מצות כל המינים – הדומם והצומח והחי. הדומם בבתים, והצומח בפירות, והחי - עוף וחיה ובהמה טהורה וטמאה. וכן נתן להם שיהיה בידם להקדיש מכל המינים לה' – אם קדשי בדק הבית (שזה כולל הכל כמו שכתוב "כל חרם") אם קדשי מזבח במינים פרטיים. ובזה יש מדרגות ומעלות רבות כמו שראינו פה – הנשרפין היו מהם למזבח והמותר נשרף, והעולה כליל, והשלמים לבעלים, ומהם הורם השוק והחלבים להשם. והודיע כי מצד קדושת השלמים ראוי שיהיה השוק לה', וניתן מחלקו לכהנים. ובא לעורר אזן כי כל מצוה וכל קדושה מפורטת לפי החכמה העליונה עד שיכפול וישנה כל דבר בפרטיו. כי עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע.