רש"י
זה הדבר. דְּבָרִים שֶׁתִּרְאוּ שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה לִפְנֵיכֶם, צִוַּנִי הַקָּבָּ"ה לַעֲשׂוֹת, וְאַל תֹּאמְרוּ לִכְבוֹדִי וְלִכְבוֹד אָחִי אֲנִי עוֹשֶֹׁה; כָּל הָעִנְיָן הַזֶּה פֵּרַשְׁתִּי בְּ"וְאַתָּה תְּצַוֶּה":
אור החיים
ויאמר וגו' זה הדבר וגו'. אמר כן להודיעם לבל יערערו על הדבר כקרח וכעדתו בחושבם כי מלבו ומרצונו היה עושה. ומעתה אין טענה לקרח כי שוגג היה שהרי הודיעו בשעת מעשה כי זה הדבר הוא מצות ה' ולא מלבו ומרצונו של משה.
תורה תמימה על התורה
זה הדבר. תניא, א"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחאי, מנין שאף מקרא פרשה מעכב, ת"ל ויאמר משה זה הדבר אשר צוה ה' – אפי' דבור מעכב דר"ל קריאת פרשה זו דמלואים לפני הקהל. ונראה הטעם בזה ע"פ המבואר לפנינו בפ' ג' שהיה צריך לאסוף כל הקהל בעת המשיחה והחינוך כדי שיראו בכבודו, ולכן צריך לקרות לפניהם באור הענין ופרטיו. וטעם דרשה זו נראה דלכאורה קשה ויאמר משה אל העדה זה הדבר וגו', מאי שייכא קריאה זו לעדה, הלא רק מצוה פרטית היא הנוגעת רק לאהרן ולבניו אלא ע"כ שצריך לבאר הענין לפני הקהל ומטעם שכתבנו.
.
(יומא ה' ב')
(יומא ה' ב')