בן איש חי
ויקרב את העולה ויעשה כמשפט נ"ל בס"ד דידוע דאות ה"א ראשנה דשמא קדישא ה"ס בינה מתקנת את אות ה"א אחרונה שה"ס מלכות ותיקון שלה שתהיה שלימה כמו אות וא"ו דשמא קדישה הנקרא משפט וז"ש ויקרב את ה' על ה' כי תיבת העלה כתיב בלא וא"ו וקרי בה ה"א על ה"א שהקריב ה"א ראשנה על ה"א אחרונה לתקנה ויעשה כמשפט ויעש ה"א אחרונה כמשפט כמו בחי' וא"ו דשמא קדישא הנקרא משפט:
מלבי"ם
ויעשה כמשפט: לא אמר פה "ויעשה כראשון", כי לא עשה כראשון. כי הראשונה היתה עולת יחיד וטעונה סמיכה וזו היתה עולת צבור ואין סמיכה בצבור. וזהו שאמר מה עולה טעונה הפשט ונתוח וכולי – רצה לומר שרק לענין דברים אלה דמתה לעולת צבור ולא דמתה לעולה הקודמת שהיה בה סמיכה. ובזה נבין מה שאמרו בגמרא (ביצה כ, א) – "ויעשה כמשפט" – כמשפט עולת נדבה, למד על עולת חובה שטעונה סמיכה – שנתקשו בזה התוספות שם והלא היתה קרבן צבור ואין טעון סמיכה. ולמה שכתבנו מדייק זה ממה שכתוב "כמשפט" ולא אמר "כראשונה" משום דראשונה היתה טעונה סמיכה אף על גב שהיתה עולת חובה – מבואר דעולת חובה טעונה סמיכה. ומה שאמר מה עולה עומד בצד המזבח וזורק – פירושו את האיברים, כמבואר ויקרא (סימן מב), דלא כמפרשים על הדם.
פענח רזא
ויעשה כמשפט, פירש"י כמשפט עולת נדבה בויקרא, ותימה אימור כמשפט עולתו הנזכר בסמוך שהוא חובה, וי"ל דכיון דאותה המיוחדת לו אינה מסויימת וידועה לסמוך על הידיעה ולומר סתם כמשפט ולאפוקי עולת נדבה היא לכל הדורות לכן שפיר מסויימת וידועה היא, אבל קשה היאך מצינו לאוקמה כמשפט עולת נדבה ולמימר דטעון סמיכה כמוה הא האי קרא איירי בקרבן העם וקי"ל דאין סומכין בקרבן צבור, ונוכל לומר דהוראת שעה היתה (ועי"ל דכמשפט על כל משפטה חוץ מסמיכה קאי דלשון ויעשה משמע איך ומה שהיא נעשית בעצמה כגון לענין הפשט ונתוח וזריקה וכל כיוצא מה שעושין אותה ואין הלשון נופל על הסמיכה שאין זה מה שעושין אותה אלא מה שעושין לה ולא יפול בזה לשון ויעשה בכינוי הה"א והדבר פשוט לכל מי שי"ל חיך לטעום טעם הלשון: